סיעוד המבוגר 2 - איכילוב מ"ו

חַמֶּצֶת קטוטית סוכרתית (באנגלית: Diabetic ketoacidosis או בראשי תיבות: DKA) היא סיבוך מסכן חיים של סוכרת, שבו היעדר אינסולין ורמה גבוהה של הורמוני דחק מובילים ליצירה מוגברת של גופי קטון ולחמצת. סיבוך זה אופייני יותר לסוכרת מסוג 1 ומתבטא בבחילות והקאות, צמא מוגבר וריבוי שתן, כאבי בטן, קוצר נשימה ולעיתים אף באבדן הכרה. חמצת קטוטית סוכרתית שכיחה יותר בקרב ילדים וצעירים, אולם מי שפגיע יחסית לתמותה אלו מבוגרים, עם שכיחות תמותה של 5%–10%. בעבר, טרם הטיפול באינסולין, הביא סיבוך זה לתמותה גבוהה של חולי סוכרת. חולים עם סוכרת מסוג 1 שטרם אובחנה מגיעים פעמים רבות לבית חולים כבר עם הסתמנות של חמצת קטוטית סוכרתית, אולם מצב זה יכול להתרחש גם אצל חולי סוכרת שלא לקחו את מנת האינסולין שנרשמה להם, או במצבי חולי כגון זיהומים. הטיפול בחמצת קטוטית סוכרתית הוא עירוי תמיסת מלח ואינסולין.

שלב ראשון – נוזלים סליין 0.9% במקביל עם מתן אינסולין דרך הוריד כדי להפסיק יצור גופי קטון (Regular) ולתקן את החמצת.

מחלת השימוטו ידועה גם כדלקת כרונית של בלוטת התריס (chronic lymphocytic thyroiditis). זהו הגורם השכיח ביותר לתת פעילות של בלוטת התריס. מחלת השימוטו היא מחלה אוטואימונית שבה המערכת החיסונית של הגוף תוקפת את בלוטת התריס והורסת את יכולתה לייצר הורמונים

יש כאן 2 תשובות לא נכון באבחנת סוכרת טייפ 1 אין היפוגליקמיה יש היפרגליקמיה.

אָטַקְסִיָּיה (Ataxia; בעברית: שִׁגָּשׁוֹן, שיגשון) היא חוסר קואורדינציה או תנועות מגושמות של הגפיים, שאינן כתוצאה מחולשת שרירים. אטקסיה נוצרת כתוצאה מבעיות במערכת שיווי המשקל (המערכת הווסטיבולרית), המוחון, או מערכת תחושת המנח (המערכת הפרופריוצפטיבית). אטקסיה יכולה להשפיע על תנועות עיניים, דיבור, גפיים ויציבה. מקובל לחלק את סוגי האטקסיות לשלושה סוגים: אטקסיה וסטיבולרית, אטקסיה צרברלית ואטקסיה תחושתית (סנסורית).

למוח הקטן יש תפקיד חשוב במסגרת המערכת המוטורית והוא משפיע על כל המבנים המוטוריים המרכזיים שבמוח[1]. תפקידו העיקרי של המוח הקטן הוא לווסת את תנועות הגוף ולשמור על שיווי משקלו[2][3] וכן חיוני לשמירת טונוס השרירים. הוא משתתף בתכנון ותזמון של תנועות וביצירת תיאום[4] בין השרירים הרצוניים, לצורך ביצוע של תנועות מיומנות ומורכבות. המוח הקטן יכול לתקן תנועות בזמן אמת ולהביא לביצוע חלק, תוך שימוש במידע אשר מגיע אליו מהפריפריה ומהמוח[2].

מפרק הירך הוא אחד המפרקים הגדולים בגוף. המפרק בנוי מראש כדורי, שמותאם לתוך גומחה קעורה בעצם האגן "אצטבולום", בדומה ל"מכתש ועלי". סביב המפרק יש קופסית, רצועות ושרירים אשר מסייעים לפעילותו של המפרק ושומרים על יציבותו. ראש עצם הירך והאצטבולום מצופים בסחוס מפרקי, המאפשר תנועה חלקה ללא כאבים. לסחוס המפרקי תפקיד חשוב כבולם זעזועים ומפחית חיכוך בזמן תנועה. בעת הליכה, קפיצה או ריצה, נספגים כוחות הפגיעה בקרקע על ידי הסחוס. כאשר קיים הרס של הסחוס, נוצר חיכוך בין העצמות, דבר המוביל לשחיקתו של המפרק ולכאבים עזים, המגבילים את התנועה. יש מספר מצבים הגורמים להרס הסחוס, ביניהם: חבלה, דלקת פרקים (מחלות ראומטיות) ודלקת פרקים ניוונית - אוסטיאוארטריטיס, שהיא השכיחה מכולם. האוסטיאוארטריטיס, מהווה את הגורם העיקרי להפרעה תפקודית בגיל המבוגר. קרוב ל- 80% מהאוכלוסייה יסבלו משחיקה מסוימת של הסחוס המפרקי מעל גיל 65 וכ- 15% מהם יסבלו מכאבים והגבלה תפקודית. הסיבה לאוסטיאוארטריטיס אינה ידועה, והטיפולים המוכרים כיום, מטפלים בעיקר בתסמינים , דהיינו, בכאב ובהגבלת התנועות. הרפואה המודרנית עדיין לא הצליחה לפתח שיטות יעילות לחידוש ושיקום הסחוסים.

מנינגיומה (Meningeom) היא גידול בקרומי המוח או בחוט השדרה. מנינגיומות הן הסוג העיקרי והשכיח של גידולים במערכת העצבים, ומקורם בקרום הארכנואיד (השכבה העכבישית של קרומי המוח). רובם המכריע של גידולים אלה הם שפירים, ורק במקרים נדירים מאוד הם ממאירים

מהו אקוסטיק ניורומה? זהו גידול שפיר של המוח. מקורו בעצב שיווי המשקל (vestibular nerve). הוא נקרא אקוסטיק ניורומה משום שלפני שנים רבות חשבו, שמוצאו של הגידול הוא מעצב השמע.