המנהיג העליון למשל יכול להטיל וטו על מועמדים, שהם לא יתמודדו. המבנה כולו כפי שהוא מוגדר בחוקה, מבצר את המעמד של אנשי הדת ומונע כל אפשרות לערער על הסמכות שלהם בתוך השיטה הזו.
בכל מקרה, על אף ריבוי הדעות במועצה העליונה, אין אפשרות שקבוצה חילונית בתוך המבנה הזה תערער על מעמדם של אנשי דת. לכן אומנם מתקיימות בחירות ויש איזהשהו שלטון חוק, אבל לחלוטין לא מדובר על שלטון דמוקרטי.
דוגמה שונה לחלוטין של מדינה שמייחסת חשיבות עליונה לשריעה ואין בה סממנים של ייצוגיות (כמו בחירות) זו סעודיה. אין בחירות, אין גם חוקה. יש חוקי יסוד שעודכנו לאחרונה בשנת 1992 וגם הם מקנים לשריעה תפקיד מאוד מרכזי. המלך בסעודיה והממשלה שלו יש להם מנדט לפרש את השריעה וזה מעניין כי זה קצת מנטרל חוגי עולמא שמחוץ לשלטון