שלושת האפשרויות הראשונות מציגות דרכי מניעת הפריה עצמית שונים שאינם קשורים לתגובות אי-התאם. בתגובות אי-התאם, מעורבים גנים מסוג S (Sterility) מקודדים לדטרמיננטות זיהוי זכריות (המצויות על גרגר האבקה) ונקביות (המצויות על הצלקת) של תגובת אי ההתאם. באי התאם ספורופיטי, הדטרמיננטה הזכרית מתבטאת במאבק הדיפלואידי, ולפיכך גרגרי האבקה ההאפלואידים מאופיינים בפנוטיפ S דיפלואידי. הדטרמיננטות הזכריות והנקביות זוהו כליגנד ורצפטור (בהתאמה). כאשר יש זיהוי עצמי, הגרגר נדחה, התפתחותו מעוכבת או שכניסתו נחסמת ע"י קאלוס.