בלעם מתבונן באתון. הוא כבר קרא על חיה כזו בעיתון. ובגלל שבפקולטה עשה קורס חובה הוא יודע לומר שמדובר בחמור-הבית ממין נקבה. וחמור, הוא זוכר, לא צוהל, רק נוער. ביחס לסוס ראשו די גדול, השיער די דליל, וכשירצה לאכול, בתפריט המזון לא יופיע גרביל. ״כל הכבוד לבלעם, בחור די חכם, אך האם יתקדם בלימודי האתון?״ שואל עליו האדון אפלטון, וממשיך וקובע ״נוכל לומר שהוא באמת יודע רק כשתהיה בידיו _________״.