ניהול פרוייקטי תכנה

כל התשובות נכונות, לכן האופ' היא אף תשובה לא נכונה (לפי מה שרשמו בשחזור לפי חשיפה)

לא בחומר של 2024

• P המשימתי (Producer) – יצרני, מעשי ופרקטי, "ביצועיסט", עוסק בביצוע עם דגש רב על התוכן, וללא מתן חשיבות רבה לצורה. עובד מסור ומשקיע, נמצא שעות רבות בעבודה. נוטה לבצע את הכל בעצמו ולא מאציל סמכויות, חושב לטווח הקצר ומתפקד טוב במצבי לחץ. • A המנתח (Administrator) – מינהלן, "בירוקרט", סגנון עבודה ליניארי, תכליתי ומסודר. שם דגש על היעילות והתכליתיות, אבל עוסק יותר בדרך ובשיטה בה הדברים מתבצעים (מתעסק יותר ב-"איך" מאשר ב-"מה"). במילותיו של אדיג'ס: "הוא יעדיף להיות לגמרי טועה מאשר צודק חלקית." • E המקדם (Entrepreneur) – יזם, בעל חזון, יצירתי, תזזיתי, "פירומן", רואה דברים לפני כולם, אולם נוטעה לפעמים לחולמנות. גדוש ברעיונות עם נטייה לווכחנות יתר. בעל יכולת ביצוע מועטת, ועוסק רוב הזמן בחשיבה ושיחה על רעיונות חדשים. • I התומך (Intergrator) – אינטגרטור, מגשר בין הסגנונות, "פוליטיקאי", ער לפוליטיקה הארגונית, מקשיב לאחרים ומתאים את עצמו לדעת הרוב. מסוגל לראות את התמונה הארגונית הכוללת ולאחד את שאר הסגנונות. יודע להשכין שלום ולהרגיע ויכוחים אם נוצרים, שוחה עם הזרם.

מטריצה מאוזנת – הכפיפות הארגונית מתנהלת כמו בארגון פונקציונלי. • קיים מנהל פרוייקט ששייך ארגונית לאחד התחומים הפונקציונליים. מנהל הפרוייקט – הוא במשרה מלאה. סמכויותיו מעטות, אך הוא עובד במשרה מלאה כאשר שייך לאחד התחומים.

מבנה מטריציוני – הכלאה בין פונקציונלי לבין פרוייקטלי, קיימות 3 רמות: מטריצה חלשה, מאוזנת וחזקה. הארגון מתאים את עצמו לצריכים. מבנים מטריציונים מאופניים במחזורים קצרים, כאשר יש צורך בתהליכי פיתוח מואצים.

• הגישה התכנונית - בבסיס גישה זו קיימת הנחה, שהגלישות שבוצעו בעבר, אינן מאפיינות את העתיד והן נוצרו כתוצאה מנסיבות מיוחדות שלא תחזורנה על עצמן • הגישה הביצועית - "מה שהיה הוא שיהיה" וכי העבר הוא המנבא הטוב ביותר של העתיד, והגלישות שבוצעו בעבר מאפיינות גם את מה שיקרה בעתיד.

שיטת הערך המזוכה – Earned Value נותנים ערך כמותי למדידת התקדמות הפרויקט, כלומר העבודה והוצאות כספיות יחסית למה שתכננו בתקציב המקורי, נוכל לקבל תמונה כוללת של התקדמות הפרויקט שלנו לפי מס' מדדים.