אורגנית נכון/לא נכון

*חוק הופמן*: כשבסיס גדול מעורב, יכול להיווצר אלקן פחות מותמר בשל חסמים סטריים. *מנגנון E2*: התגובה דורשת גיאומטריה ספציפית (אנטי-פריפלאנרי). אם המימן בעמדה זו נמצא בעמדה פחות מותמרת, האלקן הפחות מותמר יתקבל. *קבוצת עוזבת ותנאי תגובה*: קבוצות עוזבות מסוימות ותנאים שונים יכולים להוביל להיווצרות אלקן פחות מותמר. לכן, לא תמיד האלקן המותמר ביותר הוא זה שיתקבל בתגובת אלימינציה.

בגלל ההבדלים בסטראיות בין הקונפורמציות. כשיש שני תחליפים כמו קבוצות אתיל בציקלוהקסאן, הם יכולים להיות במיקומים אקסיאליים או אקווטוריאליים: **קונפורמציה אחת: שתי קבוצות האתיל נמצאות בעמדות אקווטוריאליות. קונפורמציה זו תהיה יציבה יותר כי האינטראקציות הסטריות (כמו 1,3-diaxial interactions) יהיו פחותות. **קונפורמציה שנייה: לפחות אחת מקבוצות האתיל נמצאת בעמדה אקסיאלית. קונפורמציה זו תהיה פחות יציבה בגלל אינטראקציות סטריות חזקות יותר. **לכן, שתי הקונפורמציות לא יהיו בעלות יציבות זהה; קונפורמציה עם קבוצות אתיל בעמדות אקווטוריאליות תהיה יציבה יותר.

האמירה שמולקולה בעלת שני מרכזים כיראליים תהיה בהכרח בעלת ארבעה סטריאואיזומרים אינה נכונה, ויש לכך מספר סיבות: 1. **מולקולות מזו (Meso Compounds)**: במקרים מסוימים, מולקולות בעלות שני מרכזים כיראליים עשויות להיות סימטריות, מה שגורם לכך שהן זהות לאננטיומר שלהן. מולקולה כזו לא תהיה כיראלית, ואין לה זוגות סטריאואיזומרים נפרדים. במקרה כזה, יהיו רק שלושה סטריאואיזומרים (שני אננטיומרים וסטריאואיזומר מזו אחד). 2. **סימטריה פנימית**: אם המולקולה מכילה סימטריה פנימית, ייתכן שחלק מהסטריאואיזומרים יהיו זהים, מה שיקטין את המספר הכולל של סטריאואיזומרים. **לסיכום**: מולקולה בעלת שני מרכזים כיראליים יכולה להיות בעלת פחות מארבעה סטריאואיזומרים, תלוי בסימטריה של המולקולה ובקיומם של סטריאואיזומרים מזו.

במנגנון SN2 יש תלות בריכוז 2 המגיבים, במנגנון SN1 יש תלות בריכוז רק של אלקיל הליד

הלידים (כלור, ברום, יוד) אכן גורמים לדה-אקטיבציה בעיקר דרך אפקט השראה, אך הם יכולים לתרום אלקטרונים דרך רזוננס. לעומת זאת, קבוצת הניטרו (NO2) גורמת לדה-אקטיבציה חזקה מאוד גם דרך השראה וגם דרך רזוננס. לכן, לא ניתן לומר שהשניים פועלים באותה צורה או שמשיכת האלקטרונים ברזוננס היא הסיבה לדה-אקטיבציה בשני המקרים.