זיהומיות - אריאל

? הסבר: תשובות א, ב, ג נכונות – Imipenem עלול לגרום לפרכוסים ולירידה במצב ההכרה (סיכון מוגבר באי ספיקת כליות). Ceftriaxone עלול לגרום להצטברות משקעים בדרכי המרה (biliary sludge) ולפסאודוליתיאזיס, במיוחד בילודים. Methicillin מקושר לנפריטיס אינטרסטיציאלית אלרגית. תשובה ד שגויה – Rhabdomyolysis אינה תופעת לוואי של בטא-לקטמים, אלא נפוצה יותר בשימוש בסטטינים או דפופירידינים (כמו Daptomycin).

? הסבר: אנטיביוטיקות רחבות טווח (כגון Ceftriaxone) פוגעות בפלורת המעיים, האחראית על ייצור ויטמין K, מה שעלול להוביל לחסר קרישה ולדימומים. תשובה א שגויה – חסמי Vitamin K epoxide reductase הם נוגדי קרישה כגון וורפרין (Warfarin), ולא אנטיביוטיקות. תשובה ב שגויה – רוב האנטיביוטיקות אינן גורמות לנזק כבד ישיר באופן זה. תשובה ד שגויה – לא מדובר בקישור ישיר לטרומבוציטים אלא בירידה בייצור פקטורי קרישה תלויי ויטמין K.

? הסבר: ואנקומיצין ניתן דרך הפה רק לטיפול בזיהומי C. difficile, מאחר והוא נספג בצורה ירודה במעי, ולכן פועל ישירות במערכת העיכול. תשובות א, ב, ד שגויות – בזיהומים סיסטמיים (כגון MRSA, דלקת ריאות, מנינגיטיס), יש צורך במתן תוך-ורידי (IV) כדי להגיע לריכוזים טיפוליים בדם.

? הסבר: Red Man Syndrome היא תגובה לא-אלרגית הנגרמת מהפרשת היסטמין, כתוצאה מהזלפה מהירה מדי של ואנקומיצין. תשובות ב, ג, ד שגויות – נפרוטוקסיות (פגיעה כלייתית) אפשרית אך אינה תוצאה ישירה של מתן מהיר. אנפילקסיס אמיתי נדיר עם ואנקומיצין. טרומבוציטופניה (ירידה בטסיות) אפשרית, אך אינה קשורה למתן מהיר.

✅ היגדים נכונים: ✔ א. אם רמת הוואנקומיצין נמוכה מ-10 mg/L, יש לקצר את מרווח המינון או להגדיל את המינון. ✔ ג. אם רמת הוואנקומיצין גבוהה מ-20 mg/L, יש להפסיק את התרופה עד שרמתה יורדת מתחת ל-20 mg/L, ואז להתאים את תדירות המינון. ✔ ד. אם רמת הוואנקומיצין היא 10-15 mg/L ויש תגובה טובה לטיפול, ניתן להמשיך באותו מינון. ❌ ב שגוי – רמות של 15-20 mg/L הן ערכי מטרה לטיפול יעיל ואינן מחייבות הפסקת טיפול. ❌ ה שגוי – אם רמות הוואנקומיצין נמוכות מדי למרות מתן כל 12 שעות, ניתן להגדיל את המינון ב-50% במקום לשנות את תדירות המתן. ? הסבר: ערכי המטרה הם 10-20 mg/L, כאשר 15-20 mg/L הם אידיאליים במצבים חמורים. רמות נמוכות מ-10 mg/L דורשות התאמת מינון כלפי מעלה. רמות גבוהות מ-20 mg/L מחייבות הפסקת מתן התרופה והתאמה מחדש של התדירות כדי למנוע רעילות כלייתית.

היגדים נכונים: ✔ א. אמינוגליקוזידים פעילים בעיקר נגד חיידקים גרם-שליליים אירוביים. ✔ ג. תופעת לוואי אפשרית של אמינוגליקוזידים היא נפרוטוקסיות, אך היא לרוב הפיכה. ✔ ה. רעילות לאוזן (Ototoxicity) היא תופעת לוואי אפשרית של אמינוגליקוזידים. ❌ ב שגוי – אמינוגליקוזידים אינם פעילים נגד חיידקים אנאירוביים, שכן החדירה שלהם לתוך התא תלויה במנגנון תלוי-חמצן (oxygen-dependent transport). ❌ ד שגוי – אמינוגליקוזידים אינם חודרים היטב ל-CSF ולכן אינם מומלצים כטיפול במנינגיטיס. ? הסבר: אמינוגליקוזידים (כגון גנטמיצין, טוברמיצין, אמיקצין) הם בקטריוצידיים, עם פעילות חזקה נגד גרם-שליליים אירוביים, כולל Pseudomonas. הם עלולים לגרום לנפרוטוקסיות, אך פגיעה זו לרוב הפיכה עם הפסקת התרופה. אוטוטוקסיות (נזק וסטיבולרי ושמיעתי) היא בלתי הפיכה ומחייבת ניטור זהיר. אינם פעילים נגד חיידקים אנאירוביים בגלל תלות במערכת הובלת חמצן.

א. טטרציקלינים פעילים נגד מגוון רחב של חיידקים, כולל חיידקים גרם-חיוביים, גרם-שליליים, ואורגניזמים תוך-תאיים. ג. אחת מתופעות הלוואי העיקריות של טטרציקלינים היא שינוי צבע השיניים בילדים מתחת לגיל 8. ד. טטרציקלינים עלולים לגרום לרגישות לאור (פוטוסנסיטיביות). ה. טטרציקלינים משמשים לטיפול בזיהומים פרוטוזואליים מסוימים כגון Entamoeba histolytica. ב תשובה נכונה – טטרציקלינים אסורים בהריון בשל פוטנציאל להפטוטוקסיות חמורה והשפעה שלילית על התפתחות העצמות והשיניים של העובר. ? הסבר: טטרציקלינים (כגון דוקסיציקלין, טטרציקלין, מינוקסיציקלין) הם אנטיביוטיקות רחבות טווח עם פעילות נגד חיידקים תוך-תאיים כגון Rickettsia, Chlamydia ו-Mycoplasma pneumoniae. אסורים לשימוש בילדים מתחת לגיל 8 ובנשים בהריון, בשל שינוי צבע השיניים ופגיעה בהתפתחות העצם. עלולים לגרום לפוטוסנסיטיביות (רגישות לשמש), תופעות גסטרואינטסטינליות חמורות, והפטוטוקסיות נדירה אך מסוכנת. משמשים גם לטיפול בזיהומים פרוטוזואליים מסוימים, כמו Entamoeba histolytica.

? הסבר: טטרציקלינים מצטברים ברקמות עשירות בסידן, כגון עצמות ושיניים, מה שעלול לגרום לשינוי צבע השיניים (צהוב-חום) ולעיכוב בהתפתחות העצמות. תשובות א, ג, ד שגויות – טטרציקלינים אינם גורמים לדיכוי מח עצם משמעותי. Red Man Syndrome קשור לוואנקומיצין, לא לטטרציקלינים. אין קשר ישיר לפרכוסים, אך הם עלולים לגרום לתופעות נוירולוגיות קלות.

היגדים נכונים: ✔ א. מקרולידים משמשים כחלופה לפניצילין G במקרים של אלרגיה לפניצילין. ✔ ג. אחת מההשפעות הנוספות של מקרולידים היא עידוד פעילות מוטילין במערכת העיכול, מה שעוזר בטיפול בגסטרופרזיס. ✔ ד. מקרולידים משמשים לטיפול בזיהומים נשימתיים הנגרמים על ידי Legionella pneumoniae ו-Mycoplasma pneumoniae. ✔ ה. השפעה אנטי-דלקתית היא אחד מהמאפיינים של מקרולידים. ❌ ב שגוי – מקרולידים דווקא כן משמשים לטיפול בזיהומים המועברים במגע מיני (STD), כגון Chlamydia trachomatis ו-Treponema pallidum. ? הסבר: מקרולידים (כגון אזיתרומיצין, אריתרומיצין, קלריתרומיצין) הם אלטרנטיבה לפניצילין G, במיוחד בזיהומים הנגרמים על ידי סטרפטוקוקים וחיידקים נשימתיים. משמשים לטיפול בזיהומי STD כמו כלמידיה ועגבת. בעלי פעילות אנטי-דלקתית, ויכולים להשפיע גם על מחלות כרוניות כגון מחלות ריאה חסימתיות. אזיתרומיצין, למשל, משמש גם לטיפול בגסטרופרזיס בשל היותו אגוניסט לרצפטור למוטילין.

? הסבר: Fidaxomicin היא אנטיביוטיקה ממשפחת המקרולידים בעלת פעילות צרה ספציפית נגד C. difficile במערכת העיכול, ללא ספיגה סיסטמית משמעותית. תשובות א, ב, ד שגויות – Erythromycin, Azithromycin, ו-Clarithromycin אינם יעילים נגד C. difficile ומשמשים יותר לזיהומים נשימתיים וזיהומים תוך-תאיים.