שאלה | לפי פוקוימה, מה הוא קץ הדמוקרטיה?

שההתפתחות האידיאולוגית של האנושות והשלטת הדמוקרטיה הליברלית המערבית הם הצורות האחרונות של שלטון האדם. כלומר, קץ ההיסטוריה = הגענו למצב האולטימטיבי של הדמוקרטיה המערבית.

היסטוריה היא לא כרוניקה של אירועים, כי אם תחרות בין רעיונות אוניברסליים על הדרך הטובה ביותר לקיום הארגון החברתי. ההיסטוריה היא תהליך עקבי ליניארי שיש לו נקודת סיום שבה לכל השאלות הגדולות של הארגון החברתי והמאווים האנושיים יימצא פתרון. קץ ההיסטוריה זה שהדמוקרטיה ניצחה. זהו תהליך דטרמיניסטי של התקדמות.

תפקיד התקשורת לתווך את המידע אל האזרחים. בלי מידע אי אפשר לקיים חברה דמוקרטית. אנחנו מניחים שהמידע חשוב כיוון שהוא הבסיס לגיבוש דעה, דעת קהל, הבסיס לקבלת החלטות ועפ"י התפיסה התועלתנית הוא הדרך שלנו לגלות את האמת. אולם, גם זה מעלה שאלות. מה עם תכנים שאינם מידע בכלל ומידע פוליטי בפרט? מה עם הריאליטי, דרמה, סרטים, סדרות?

– גיבוש זהות קבוצתית, יצירת מרחב ציבורי מכיל ומשתף, הצגת דעות בנושאים שעל סדר היום הציבורי, כל אחד יכול למצוא ביטוי לעצמו ולהשקפות עולמו. אולם, איפה מתקיים המרחב הציבורי הזה אם כל ערוץ פונה לקהל אחר? האם ריבוי ערוצים מאפשר מרחב ציבורי משותף?