ידוע שבתנאי אלקום

הסתגלות פנוטיפית לחום – לא משנה את הDNA אלא את יכולת ביטוי, את הmRNA. יש לנו זיכרון גנטי מסוים לאקלום. מתרחש כתוצאה מחשיפה לאורך זמן בתנאי עקה והמנגנון – מטרתו לאפשר לנו להיות עמידים לחשיפה קבועה. זה מצב הפיך!!! כשמורידים את מצב הדחק הסביבתי של החום הגוף מאבד את היכולת האקלום שלו. בתכלס – בקיץ אנחנו מתרגלים ועושים אדפטציה לתוך הקיץ, מגיע החורף ומשכיח מאיתנו את האקלום ולכן כל שנה מחדש נעשה אקלום לקיץ. אקלום חוזר יהיה קצר יותר, כן יש זיכרון מסוים. אקלימציה מאפשרת לבצע מאמץ בעומס חום בלי פגיעה בחלבוני הגוף. אקלום – חשיפה לחום שעושים שם מאמצים עצימים של 15-20 דק' מתוך החשיפה כדי להתרגל. יש עלייה במשך ועוצמת המאמץ בהדרגה וזה תהליך אקלום מזורז. כתוצאה מחשיפה לחום באותה טמפ' גוף יש ירידה בדופק, איבודי הזיעה עולים ואז Platu ואז יש איזון בו קובעים על תהליך אקלום.