שאלה | באופן היסטורי כרום היה בנוי בצורה כזו שהוא היה תהליך אחד, כלומר PCB אחד שרץ על מערכת ההפעלה. עם הזמן, התפתח האינטרנט והגיע שינוי. בעבר, נניח ופתחנו כמה טאבים, ובאחד האתרים/טאבים יש באג בjavascript ויש משהו שתוקע את הטאב - שאר הטאבים גם ייתקעו מפני שמדובר בתהליך יחיד. לפיכך, עברו לארכיטקטורה של הרבה תהליכים. איך זה פותר לנו את הבעיה ומה נובע מכך?

באופן היסטורי כרום היה בנוי בצורה כזו שהוא היה תהליך אחד, כלומר PCB אחד שרץ על מערכת ההפעלה. עם הזמן, התפתח האינטרנט והגיע שינוי. בעבר, נניח ופתחנו כמה טאבים, ובאחד האתרים/טאבים יש באג בjavascript ויש משהו שתוקע את הטאב - שאר הטאבים גם ייתקעו מפני שמדובר בתהליך יחיד. לפיכך, עברו לארכיטקטורה של הרבה תהליכים. איך זה פותר לנו את הבעיה ומה נובע מכך?

		כאשר כל טאב עובד בתהליך נפרד, לכל תהליך יש PCB נפרד. אפשר לעשות Context Switch.
		נותן יותר זמינות ורספונסיביות של המערכת.
		החיסרון הגדול של השיטה: "אוכל המון זיכרון". לכל אחד יש PCB משלו.
		שיקול נוסף מעניין: היבט אבטחתי - לכל תהליך זיכרון משלו. בארכיטקטורה הראשונה שבה לכל כרום יש את אותו התהליך יש בעיית אבטחה יותר גדולה. ניתן לדמיין שחודרים מאיזשהו אתר נידח לתהליך, כי הכל באותו PCB. במצב החדש כל טאב עומד בפני עצמו.
		כל התשובות נכונות

מיין לפי