קראו את הטקסט הבא (מתוך הספר ״הפילוסופים הקדם-סוקראטיים מאת ש. שקולניקוב, פרק 2): ״הסיבתיות המדעית יש בה יסוד של אנאליזה: אין דבר A בתור שכזה פועל כולו על דבר B, אלא אספקט מסויים a שב-A פועל על אספק מסוים b שב- B. כך, ניוטון איננו מסתכל על הארץ המושכת אליה תפוח, אלא על מסה מסוימת המושכת מסה אחרת. אך זו הבחנה מושגית בדבר הנתון, המבודדת בו אספקטים שאינם נתונים בעין, וזאת אין המיתוס עושה. במיתוס, A גורם ישירות ל-B, ללא תיווך וללא אנאליזה״ כיצד תיארנו בקורס את היכולת האנליטית, הנוכחת במדע ונעדרת במיתוס, לבודד אספקט מושגי מסוים a מתוך דבר A?