גבר בן 56 נבדק במלר"ד בגלל שינוי במצב ההכרה שלו, מזה כ 18 שעות. בעברו שחמת הכבד כתוצאה מהדבקה בנגיף דלקת הפטיטיס C, וגם תסמונת חרדה. שבועיים קודם לכן, נבדק במלר"ד בגלל התקף חרדה אופייני חוזר והומלץ על טיפול בדיאזפם (ווליום), אותו הוא נוטל מאז. בבדיקה גופנית מדדים חיוניים היו תקינים, בדיקת הבטן היתה תקינה ובפרט ללא סימני מיימת. נצפו איטיות מוטורית ואסטריקסיס (רעד מתנפנף, רעד גס בכפות הידיים המשוכות למעלה עם הפסקות פתאומיות וקצרות של נפילת הכפות המורמות), ללא סימנים נוירולוגיים מוקדיים. שאר הבדיקה היתה תקינה. ספירת דם, גלוקוז, קריאטינין ואלקטרוליטים בדם היו כולם תקינים. בנוסף להתחלת טיפול בלקטולוז (דופאלק, אבילק), מי מהבאים הוא הצעד הבא המתאים ביותר בניהול החולה? (שאלות חזרה שיעור כבד)

לחולה אנצפלופתיה כבדית. סיבוך משמעותי של שחמת הכבד, הפיך בפוטנציה עם הפרעה בהכרה החל משינוי קל באישיות ועד חוסר הכרה. האבחנה היא קלינית ויש לחשוד בה בכל חולה שחמת עם שינוי במצב ההכרה או ההתנהגות. הניהול הראשוני של אנצפלופתיה כבדית מתרכז בזיהוי הגורם להפרעה ובסילוקו. עד 80% מהחולים יש גורם להפרעה לרב זיהום או דימום מדרכי העיכול. גורמים אחרים כוללים תרופות כגון בנזודיאזפינים ואופאואידים, הפרעות אלקטרוליטריות, היפוגליקמיה, היפוקסיה, TIPS, התייבשות. בחולה המטופל בבנזו יש להפסיק את הטיפול ולטפל בחרדה באמצעים אחרים. במצקרה הנדון אין צורך להפסיק את הטיפול בהדרגה, מכיוון שהחולה קיבל אותו רק זמן קצר. על כל החולים עם אירוע של אנצפלופתיה כבדית לעבור סריקה לזיהומים, כולל ניקור מיימת אם יש כזאת. CT ראש ללא חבלה בראש או ליקויים נוירולוגיים לא נדרש. חששות לצריכת חלבונים כגורם לאנצפלופתיה הופרכו ברובן אין צורך להגביל. מאידך זה עוד יכול להחמיר את השחמת. לקטולוז הוא הקו הראשון לטיפול באנצפלופתיה כבדית. המינון שלו נקבע לקבלת 3 יציאות ליום. כאשר נמשכים אירועים של אנצפלופתיה חרף הטיפול, מוסיפים טיפול בריפקסימין (לא קו ראשון בגלל המחיר).