מהי דוגמה טובה להמחשת ההבדל בין Antinomy לDialetheia?

פרדוקס המפגש – מה יקרה אם כוח בלתי ניתן לעצירה יפגוש עצם בלתי ניתן להזזה?

Antinomy – טענות לוגיות שהן לא אמת ולא שקר (מובילות לסתירה פנימית) Dialethia – טענות שהן גם אמת וגם שקר בו זמנית. שנוי במחלוקת האם סוג כזה קיים, לפי אריסטו והגישה המערבית המבוססת על חשיבתו, סוג זה לא קיים. לפי המסורת המזרחית (סינית והודית) זה קיים – טיעון כמו ״משה הגיע״ כאשר הוא בדיוק עובר בדלת. או לדוגמה "גבר שהוא גם מתנזר וגם אבא". פתרונות אפשריים – אימוץ, הפרשי זמנים, "אבא" במובנים אחרים כגון אב "רוחני" או "אקדמי" . Antinomy: "הכיתה הזו ריקה מתלמידים" זוהי דוגמה קלאסית ל-Antinomy, שכן היא יוצרת סתירה לוגית. אם מישהו אומר את המשפט הזה בתוך הכיתה, הוא סותר את עצמו - הרי הוא עצמו תלמיד בכיתה, ולכן היא אינה ריקה. זו סתירה שאינה ניתנת ליישוב בתוך המערכת הלוגית הנתונה. Dialetheia: "משה הגיע לבניין" כשהוא בדלת זוהי דוגמה טובה ל-Dialetheia, שכן היא מציגה מצב שבו שתי טענות סותרות יכולות להיות נכונות בו-זמנית. משה נמצא בדלת, כלומר הוא גם בתוך הבניין וגם מחוצה לו. זה מצב "גבולי" שבו שתי הטענות הסותרות יכולות להיחשב אמיתיות.