בניסוי נמצא כי ה- Giving Up Density (GUD) של תור צווארון על מגשי דוחן שהוצבו בשדות חיטה הוא 4 גרם, ואילו בבתות מדבריות באיזורים סמוכים הוא 10 גרם. הוספה של שקתות עם מי שתייה בשטח המדברי הורידה את ה-GUD ל-7 גרם. מהי המסקנה ההגיונית ביותר מניסוי זה?