קראו את הטקסט הבא (מתוך הספר ״הפילוסופים הקדם-סוקראטיים מאת ש. שקולניקוב, פרק 2): ״הסיבתיות המדעית יש בה יסוד של אנליזה: אין דבר A בתור שכזה פועל כולו על דבר B, אלא אספקט מסויים a שב-A פועל על אספקט מסוים b שב- B. כך, ניוטון איננו מסתכל על הארץ המושכת אליה תפוח, אלא על מסה מסוימת המושכת מסה אחרת. אך זו הבחנה מושגית בדבר הנתון, המבודדת בו אספקטים שאינם נתונים בעין, וזאת אין המיתוס עושה. במיתוס, A גורם ישירות ל-B, ללא תיווך וללא אנליזה״ כיצד תיארנו בקורס את היכולת האנליטית לבודד אספקט מושגי מסוים a מתוך דבר A, אשר מאפיינת חשיבה מדעית ונעדרת מהחשיבה המיתולוגית?