בלעם מתבונן באתון. הוא כבר קרא על חיה כזו בעיתון. אך בגלל שבפקולטה עשה קורס חובה הוא גם למד שמדובר בחמור-הבית ממין נקבה. יפה באמת, זו סברה די טובה! חמור, הוא זוכר, לא צוהל, רק נוער, ביחס לסוס ראשו די גדול, השיער די דליל, וכשירצה לאכול, בתפריט המזון לא יופיע גרביל. ״כל הכבוד לבלעם, בחור די חכם, אך האם יתקדם בלימודי האתון?״ שואל עליו האדון אפלטון. וממשיך וקובע ״נוכל לומר שהוא אכן יודע רק כשתהיה בידיו _________״.