במחקר של Kolodny ועמיתיה (2020) בהשוואה בין התנאי המאתגר מבחינת עיכוב תגובה (Rare No-go) לבין התנאי הקל מבחינת עיכוב תגובה (Prevalent No-go):

התשובה הנכונה היא: 4. ברמת הקבוצה לא נמדדה אצל סטודנטים עם ADHD פעילות מוחית ב-IPS וב-TPJ ייחודית לתנאי המאתגר מבחינת עיכוב תגובה (Rare no-go). על פי המחקר של Kolodny ועמיתיו, נמצא כי בקרב משתתפים עם ADHD לא הייתה הבדל בפעילות המוחית בין מצבי ה-rare-No-go וה-prevalent-No-go באזורי ה-IPS וה-TPJ[3][5]. זה מצביע על כך שלא הייתה מודולציה פריאטלית בתגובה לדרישות עיכוב שונות אצל משתתפים עם ADHD[6]. חשוב לציין כי המחקר מצא שמידת המעורבות של אזורים פרונטו-פריאטליים בעיכוב תגובה הייתה קשורה באופן הפוך לחומרת התסמינים של ADHD[3]. כלומר, ככל שהתסמינים היו חמורים יותר, כך הייתה פחות הפעלה של אזורים אלו בתגובה לדרישות עיכוב מוגברות. Citations: [1] https://www.biorxiv.org/content/10.1101/2023.03.02.530758v1.full.pdf [2] https://www.frontiersin.org/journals/psychology/articles/10.3389/fpsyg.2022.751041/full [3] https://pmc.ncbi.nlm.nih.gov/articles/PMC6928458/ [4] https://www.frontiersin.org/journals/human-neuroscience/articles/10.3389/fnhum.2020.00322/full [5] https://www.researchgate.net/publication/337849387_Fronto-parietal_engagement_in_response_inhibition_is_inversely_scaled_with_attention-deficithyperactivity_disorder_symptom_severity [6] https://www.researchgate.net/figure/Lack-of-parietal-modulation-in-response-inhibition-among-ADHD-participants_tbl1_337849387