בניסויים במעבדה ניתן לראות פעמים רבות שהדלקת האור הפתאומית (בניגוד לעלייה ההדרגתית באור בתנאים טבעיים בעלות השחר) גורמת להיפראקטיביות של החיה שכנראה מייצגת תגובת סטרס (startle response). באופן דומה, גם כיבוי האורות הפתאומי בלילה גורם להתנהגות שאינה קשור לשעון הצירקדיאני. המצב שבו גירוי חיצוני משפיע על ההתנהגות באופן ישיר נקרא "מיסוך" (masking) כי הוא בד"כ ממסך את המחזוריות של השעון. בתמונה שלפניכם מתוארים שני ניסויים. בשני המקרים החיה הוחזקה ב-DD (חושך מתמשך) במשך שבוע. ביום השמיני היא נחשפה ל-LD (אור:12 שעות, חושך 12 שעות, צהוב מייצג אור) למשך 6 ימים ואחרי כן הוחזרה ל-DD. מה ההבדל העיקרי בין האקטוגרמה השמאלית לבין האקטוגרמה הימנית בהתייחס להסתגלות החיה למשטר ה-LD החדש?