שאלה 44 סמן התשובה הבלתי נכונה לגבי האיווי

האיווי (désir) אצל לאקאן אינו שאיפה ישירה לאובייקט מסוים, אלא תשוקה שנוצרת מתוך חוסר ותשוקה לאחר (האחר הגדול). בתהליך ההעברה בפסיכואנליזה, המטפל עשוי להפוך לסיבת האיווי של המטופל, אך לא מתוך היותו "דומה" למטופל או "מישהו כמוהו". ניתוח התשובות: "איווי אינו נמשך לאובייקט אלא מופק על ידי מאפיין מסוים שניתן לזהותו באובייקט אהבה מסוים" – נכונה. לפי לאקאן, האיווי אינו רצון ישיר באובייקט, אלא מונע על ידי "אובייקט סיבת האיווי" (objet a) – תכונה או איכות מסוימת שמעוררת את התשוקה, ולא האובייקט עצמו. "המטפל מצליח למקם עצמו בהצלחה כסיבת האיווי של המטופל, בהיותו אחר מדומיין: מישהו כמוהו, דומה לו." – בלתי נכונה! המטפל אינו הופך לסיבת האיווי משום שהוא "דומה" למטופל, אלא דווקא משום שהוא מתפקד כ"אחר הגדול" (ה-Grand Autre), דמות שמייצגת חוסר, פער או תשוקה לא ממומשת. המטופל משליך על המטפל את סיבת האיווי שלו לא מתוך דמיון, אלא מתוך פער וחוסר. "לזמן מה האובייקט נראה כמכיל את הסיבה המעוררת את האיווי. בנקודה מסוימת הסיבה מופחתת מן האובייקט והאובייקט נזנח." – נכונה. זהו תיאור אופייני לאופן שבו האיווי פועל: בתחילה, נראה כי האובייקט הוא הדבר הרצוי, אך עם הזמן, נחשף שהוא אינו ממלא את החוסר האמיתי, ולכן הוא נזנח. "המטפל הופך לסיבת איוויו של המטופל. מתבססת פיקסציה חדשה של סיבת האיווי – פיקסציה העברתית." – נכונה. זהו בדיוק תהליך ההעברה בטיפול הפסיכואנליטי: המטופל משליך על המטפל את סיבת האיווי שלו, מה שיוצר פיקסציה העברתית (תלות רגשית בתהליך הטיפולי).