שאלה 53 סמנו את התשובה הנכונה ביחס לסכימה:

הסבר מפורט על בסיס הסכמה והמשוואה של לאקאן הקשר תיאורטי: הסכמה מתארת את תהליך המעבר של הילד מהשלב האימהי לפאזה הסימבולית, שבו הוא מפסיק לראות את עצמו כאובייקט הישיר של האם ולומד להשתלב בסדר הסימבולי דרך "שם האב" (Nom du Père). המנגנון המרכזי הוא המרת האיווי של הילד מאימו אל האובייקט שהיא עצמה משתוקקת אליו, מה שמכניס אותו למבנה של תשוקה סימבולית. ניתוח התשובות: 1. "שם האבא אינו החוק של האבא, כך שמשוואה זו אינה כוללת בתוכה את הסירוס בכללותו." → ❌ לא נכון! "שם האב" (Nom du Père) הוא בדיוק החוק שמסדיר את האיווי של הילד. בפסיכואנליזה של לאקאן, שם האב פועל כסימבול המסרס, כלומר, מבצע את הסירוס הסימבולי על ידי כך שהוא מתווך בין הילד לבין האם. המשוואה כן כוללת את הסירוס הסימבולי, ולכן תשובה זו שגויה. 2. "המעבר לפאזה הסימבולית הינו שפתי בפועל בדרך מטונימית בה השלמות מושגית על ידי שם האב שהינו הפאלוס הסימבולי." → ❌ לא מדויק! המעבר אכן מתרחש דרך השפה, אך הוא אינו מטונימי אלא מטפורי. "שם האב" אינו "הפאלוס" עצמו, אלא המסמן שמארגן את החוק הפאלי. לכן, הניסוח כאן אינו מדויק. 3. "תשוקתו של הילד לאם מותמרת לתשוקה לאשר היא משתוקקת לו, והמסמן של האב מופיע כבעל חשיבות מרכזית ביצירתו של הסובייקט." → ✅ נכון! זהו בדיוק המהלך שמתואר בסכמה של לאקאן. הילד לומד לא להתמקד רק באם, אלא במה שהיא משתוקקת אליו, מה שמכניס אותו לסדר הסימבולי. המסמן של האב הוא זה שמארגן את המבנה הזה ויוצר את הסובייקט כפי שהוא קיים בתוך השפה והחוק. לכן, זו התשובה הנכונה. 4. "היחידה אמא-תינוק באה לידי ביטוי סימבולי אצל התינוק כפאלוס." → ❌ לא מדויק! היחידה אמא-תינוק אינה מסומנת כ"פאלוס" אלא כמבנה של תשוקה וחסר, שבו האם מסמלת משהו שחסר לה. הפאלוס אינו הילד עצמו, אלא האובייקט החסר שמניע את התשוקה. לכן, תשובה זו אינה נכונה.