היגדים נכונים:
✔ א. לכלורמפניקול יש טווח פעילות רחב, כולל חיידקים גרם-חיוביים, גרם-שליליים, חיידקים אנאירוביים, ריקציה, וכלמידיה.
✔ ג. לכלורמפניקול זמינות ביולוגית גבוהה ויכולת חדירה טובה לרקמות.
✔ ד. השימוש הקליני בכלורמפניקול מוגבל בשל הפוטנציאל שלו לגרום לדיכוי מח עצם.
❌ ב שגוי – כלורמפניקול דווקא כן חודר היטב ל-CSF ולכן יכול לשמש לטיפול במנינגיטיס.
❌ ה שגוי – השימוש בכלורמפניקול אינו נפוץ לטיפול ב-MRSA בשל תופעות הלוואי הקשות שלו, אלא יותר במקרים מיוחדים של ריקציה, טיפוס הבהרות, או מנינגיטיס כאשר חלופות אחרות אינן זמינות.
? הסבר:
כלורמפניקול הוא אנטיביוטיקה רחבת טווח, פעילה נגד גרם-חיוביים, גרם-שליליים, חיידקים אנאירוביים, ריקציה, ספירוכטות, וכלמידיה.
חודר בקלות ל-CSF ולכן יכול לשמש לטיפול במנינגיטיס כאשר אין אפשרויות אחרות.
ספיגה טובה וזמינות ביולוגית גבוהה.
תופעת הלוואי המרכזית שמגבילה את השימוש בו היא דיכוי מח עצם, שעלול להיות חמור ואף לגרום לאנמיה אפלסטית בלתי הפיכה.