האוכלוסייה הבדווית מתנגדת לתכנית פראוור בעיקר בגלל-

הסבר: תכנית פראוור - על שמו אהוד פראוור, ראש האגף לתכנון מדיניות במשרד ראש הממשלה. מטרתה היא להביא לשילוב טוב יותר של הבדואים בחברה הישראלית, ולצמצם את הפערים הכלכליים והחברתיים בין האוכלוסייה הבדואית בנגב לכלל החברה. התוכנית מבקשת לפנות 40 אלף תושבים בדורים מכפרים לא מוכרים בשטחי הנגב, ולהעביר את תושביהם ליישובי קבע שיוקמו או ליישובים בדואים קיימים שיורחבו. תביעות הבעלות שהגישו תושבים בדואים על שטח של כ-600 אלף דונם מאדמות הנגב, יימחקו כולן תוך חמש שנים, ובתמורה יפוצו הבדואים כספית כמו גם בקרקע חלופית שתירשם על שמם.

מתוך מאמר מאת תאבת אבו ראס, "האוכלוסייה הערבית-הבדווית בכפרים הלא מוכרים בנגב: בין הפטיש של פראוור לסדן של גולדברג" - הדו"ח מציע עיקרון שלפיו יינתנו 50% פיצויים בקרקע בלבד בעד קרקע בתביעת בעלות מוחזקת. על קרקע שאינה מוחזקת על ידי תובעיה ישולם פיצוי כספי ותינתן אפשרות להמירו בקניית מגרשים למגורים באחת מעיירות הבדווים. על פי אחוזים אלה, יקבלו הבדווים סך של 200,000-180,000 דונם בלבד, בעוד שתביעותיהם מסתכמות כיום ב 600,000- דונם. במישור התכנוני, מסמך פראוור לא שיתף את הציבור הערבי-הבדווי בקביעת גורלו ולא שמע אותו. הוא מציע מתווה תכנוני כפוי, למרות ההבטחה ל"הצגת המדיניות המוצעת לציבור הבדווי טרם שתונח הצעת החוק על שולחן הכנסת" הדו"ח המוצע אינו מתייחס למציאות הקרקעית והתכנונית בנגב. הוא מפלה בין בדווים היושבים על קרקעותיהם לבין אלה שנעקרו על ידי ממשלת ישראל הראשונה והוגלו אל אזור הסייג. שלא כמו אנשים החיים על אדמותיהם, אלה שתובעים את קרקעותיהם במערב הנגב, נדרשים לוותר על קרקעותיהם ולהסתפק בפיצוי כספי. כמו כן, ההמלצות מפלות בין האזרחים היהודים לשכניהם הערבים ע"י עקרונות תכנון שונים עבור העיירות הבדואיות.... המסמך מוחק את עקרון הקפאת ההריסה של הבתים ו"הלבנת" בתי הערבים הבדווים ומכין את דעת הקהל להריסות מסיביות, בעוד שהוא "מלבין" חוות בודדים ליהודים בנגב.