"תכננו ניסוי בן שבועיים לחקירת הפסיכולוגיה של חיי כלא, אך נאלצנו להפסיקו לאחר שישה ימים בגלל השפעת הסיטואציה על הסטודנטים שהשתתפו בו. בתוך ימים אחדים, הסוהרים שלנו הפכו לסדיסטיים, והאסירים שלנו נהיו מדוכאים והראו סימנים של לחץ קיצוני". כך סיכם פיליפ זימבארדו (Zimbardo) את "ניסוי הכלא של סטנפורד". הניסוי שנעשה באוגוסט 1971 היה אחד מניסויי הפסיכולוגיה המוכרים ביותר בעולם. ממצאיו סוקרו בהרחבה בכלי התקשורת והשפיעו על תפיסתם של רבים בכל הנוגע לתפקידם של בתי כלא, מקורן של התנהגויות נפשעות והאחריות שיש לאדם על מעשיו. לאחר כמעט 50 שנה חשף הקולנוען הצרפתי תיבו לה טקסייה (Le Texier), בעזרת מסמכים והקלטות מהניסוי, שהסיכום הזה פשוט אינו נכון. ההתנהגות ה"סדיסטית" של הסוהרים לא הופיעה מעצמה – החוקרים טיפחו והכווינו אותה. א. באיזה מששת התחומים של אתיקה במחקר שציין Pimple (2002) פגע המחקר כפי שהוצג על-ידי זימברדו וכפי שעולה מהחשיפה של לה טקסיה?