מה מהבאים אינו נכון לגבי תיאוריית המקום (place theory) ותיאוריית התדירות (frequency theory)?

תשובה 1 היא הנכונה. תיאורית המקום (place theory) ותיאוריית התדירות (frequency theory) הן תיאוריות של תפיסת גובה הצליל (Pitch perception). שתיהן מנסות להסביר כיצד מתמירה מערכת השמיעה גלי קול לתחושות של גובה צליל ולכן הטענה במסיח 3 נכונה (והמסיח נפסל). תיאוריית המקום מבוססת על העובדה שהקרום הבזילרי נע כאשר גלי קול עוברים דרך האוזן הפנימית. תדירויות שונות יוצרות תנועה חזקה יותר במקומות שונים לאורך הקרום הבזילרי. לפי התיאוריה, תפיסת גובה צליל תלויה במיקום המסוים שבו מתרחשת הגרייה הרבה ביותר. תיאוריית התדירות מסבירה את גובה הצליל כנובע מקצב הרטט של הקרום הבזילרי. כלומר, תדירות הצליל מסומנת לפי תדירות הירי של קצב הנוירונים. הנוירונים יורים באותו קצב שבו הקרום הבזילרי יורה, והממברנה כולה נעה כיחידה אחת. מאחר והתגלה כי הממברנה הבזילרית אינה נעה כיחידה אחת (כלומר התיאוריה נמצאה בעייתית מבחינה פיזיולוגית) ולצד זאת, ישנם ממצאים פיזיולוגיים אודות תנועת הממברנה הבזילרית במקומות שונים (בהתאם לתיאוריית המקום), הטענה במסיח 4 נכונה (ולכן המסיח אינו נכון). לפי עיקרון וולי (עקרון המטח) בתדירויות גבוהות פועלים יחדיו מספר נוירונים אחדים היורים לסירוגין ויוצרים את התדירות הדרושה. לפיכך, עקרון זה פותר את בעיית קצב הירי המקסימלי של נוירון, אשר הגביל את תיאוריית התדירות (מסיח 2 נפסל גם הוא). לבסוף, תיאוריית התדירות מסבירה היטב קידוד בתדירויות נמוכות (למטה מ-5000 הרץ), בעוד תיאוריית המקום מסבירה היטב קידוד בתדירויות גבוהות (מעל ל-1000 הרץ) ולכן הטענה המוצגת בתשובה 1 שגויה ולכן הוא התשובה הנכונה.