ניצן אכלה מאכל מר במיוחד וגיל הסתכל עליה בהתפעלות ואמר: "בזכות מוצאם של הוריך את מסוגלת לאכול אוכל מר וליהנות ממנו, שכן ידוע כי הגנים אחראים לסבילות חוש הטעם". ניצן לא הסכימה עם גיל, אמרה כי זהו רק עניין של ניסיון וכי היא אוהבת לאכול מאכלים מרים כיוון שהתרגלה לכך. מי מהשניים צודק?

תשובה 4 היא הנכונה. הטעם אינו נקבע רק על-ידי החומר הנטעם, גם גנטיקה וניסיון משפיעים עליו. לדוגמה: אנשים נבדלים ברגישותם לטעם המר של קפאין וסכרין, ונראה שההבדל הזה הוא גנטי. תפקיד הניסיון מודגם ע"י אינדיאנים החיים בהודו, שאוכלים מאכלים חמוצים רבים וחווים את טעם חומצת הלימון (citric acid) וטעם הכינין (quinine) כטעם נעים. רוב האנשים המערביים חווים תחושה הפוכה. נראה שההבדל הזה הוא תוצאה של ניסיון, כי אינדיאנים שגדלו במערב מוצאים את טעם חומצת הלימון והכינין לא נעים. מאחר וחוש הטעם מושפע גם מגנטיקה וגם מניסיון, תשובה 4 היא התשובה הנכונה ושאר המסיחים אינם נכונים.