נינה, המשתתפת באופן קבוע בניסויים במעבדה לחקר המוח, התבקשה ליטול גלולה מיוחדת טרם הניסוי. לאחר מכן, היה עליה ללחוץ על דוושה מספר פעמים על מנת לקבל קוביית שוקולד (חיזוק חיובי). נמצא, כי בהשוואה לביצועיה טרם לקיחת הגלולה, נינה לחצה פחות על הדוושה, דבר שהעיד על חוסר במוטיבציה לקבלת החיזוק. בהנחה כי תאבונה לשוקולד נותר זהה, מה מהבאים הסביר ביותר לגבי אופן תפקודה של הגלולה?

תשובה 3 היא הנכונה. נינה התבקשה לבצע משימה הקשורה בחיזוק חיובי לאחר שנטלה גלולה, ונמצא כי המוטיבציה שלה לחיזוק נמוכה יותר בהשוואה לביצועיה טרם לקיחת הגלולה. הסבר אפשרי לכך הוא שיבוש פעולתו של דופאמין, הנוירוטרנסמיטור הקשור בחיזוק חיובי. ייתכן כי הגלולה גורמת לירידה בכמות הדופאמין המועברת בין הנוירונים ובעקבות זאת מובילה לתגובה מופחתת לחיזוק חיובי. חסימת הרצפטורים הדופאמינרגים מונעת את העברת "המסר" בין הנוירונים ובכך משבשת ומפחיתה את פעולותו של הדופאמין. לכן, 3 היא התשובה הנכונה. חסימת האנזימים המפרקים דופאמין, או חסימת הקולטנים לספיגה חוזרת של דופאמין גורמים להישארות דופאמין בסינפסה, כך שלמעשה הם מגבירים את פעולת הדופאמין. בדומה לכך, מתן L-DOPA (תרופה שמכילה את חומר המוצא לדופאמין) מעלה גם כן את רמות הדופאמין. לכן, במצבים אלו סביר שדווקא התגובה לחיזוק חיובי תהיה חזקה יותר ומסיחים 1, 2, ו-4 אינם נכונים.