שאלה | כשהיה ילד בן 3, הלך נח לבריכה וכמעט טבע בה. שנים לאחר מכן סבל נח מפחד מים. בגיל מבוגר עבר נח טיפול בחשיפה, שמסגרתו הוא הלך לבריכה מספר פעמים ובכל פעם נכנס קצת יותר עמוק מבפעם הקודמת. טיפול זה סייע בניתוק הקשר האסוציאטיבי בין המים ובין תחושת הפאניקה, ולאחר מספר שבועות הוכתר הטיפול בהצלחה ונח כבר אינו מפחד ממים. עפ"י מה שלמדנו בהרצאות, איזה מהבאים נכון?

כשהיה ילד בן 3, הלך נח לבריכה וכמעט טבע בה. שנים לאחר מכן סבל נח מפחד מים. בגיל מבוגר עבר נח טיפול בחשיפה, שמסגרתו הוא הלך לבריכה מספר פעמים ובכל פעם נכנס קצת יותר עמוק מבפעם הקודמת. טיפול זה סייע בניתוק הקשר האסוציאטיבי בין המים ובין תחושת הפאניקה, ולאחר מספר שבועות הוכתר הטיפול בהצלחה ונח כבר אינו מפחד ממים. עפ"י מה שלמדנו בהרצאות, איזה מהבאים נכון?

		נח יזכור מעתה את חווית הטביעה המקורית כפחות נוראית.
		להתנהגות של נח יש יסוד יציב, כך שסביר שילדיו של נח הינם גם הם בעלי סיכוי גבוה לחרדה ממים.
		נח מייחס כעת את תחושת הפאניקה שחש בעבר לכך שהמים היו עמוקים ולא לחולשתו האישית.
		באחת הפעמים הבאות שיהיה בבריכה, עלול נח לחוש פאניקה, גם אם הוא לא יהיה בסכנת טביעה.

מיין לפי