מדוע חשוב כל כך מחקר סטריאוכימי של ביומולקולות, תוך שימוש בטכניקות פיזיקליות מתקדמות

במרבית האורגניזמים מולקולות כיראליות קיימות רק בקונפיגורציה כיראלית אחת, למשל ח. אמינו ב- L וגלוקוז ב- D. שיטת ה- RS מצויינת לקביעת קונפיגורציה במולקולות רבות. מנגד כשמסנתזים באופן כימי תרכובות עם פחמן אסימטרי מקבלים תערובת המכילה את כל התצורות האפשריות של הפחמנים הכיראליים, למשל תערובת D ו- L. עם זאת תאים חיים מייצרים רק קונפיגורציה אחת של אותה המולקולה מאחר וגם אנזימים המבצעים את פעולת הסינתזה הינם בעלי מרכזים כיראליים (מורכבים מח. אמינו). חלבונים בכלל ואנזימים בפרט מגלים סטריאוספציפיות גבוהה שזהו אחד המאפיינים המולקולאריים הלוגיים של תאים חיים. אם כן כשאתר קישור של חלבון מתאים לתרכובת עם מרכז כיראלי הוא יזהה קונפיגורציה ספציפית, בדיוק כמו שכפפת יד ימין לא תתאים לשמאל.