שטף מטבולי מוגדר כקצב בו הסובסטרט מסופק לתגובה. את השטף נהוג לבדוק בעזרת 3 פרמטרים מה יוצא דופן?

C - מבטא את התרומה היחסית של כל אנזים לשטף המטבוליטים דרך המסלול. אנזים שלא משפיע כלל על השטף יקבל ערך 0 עבור פרמטר זה, אנזים שכל השטף במסלול תלוי בו יקבל ערך 1. אנזים חיצוני למסלול ששואב ממנו תוצר ביניים יהיה בעל ערך שליליץ המקדם הזה אינו קבוע והוא לא תכונה פנימית של האנזים. ערכו יכול להשתנות והוא תלוי בריכוזי הסובסטרטים השונים במסלול והאפקטורים השונים שמשפיעים עח פעילות האנזים בכל מסלול סכום המקדמים כולם של כל האנזימים יהיה 1..

מקדם האלסטיות - זהו למעשה השיפוע של עקומת מיכאליס מנטן עבור כל אנזין. בריכוזי סובסטרט נמוכרים, כשעלייה קלה בריכוז הסובסטרט תביא לעלייה חדה יחסית במהירות בתגובה, השפיעו יהיה חד ונקבל אפסילון=1. בריכוזי סובסטרט גבוהים בהם כבר אין שינוי במהירות התגובה המקסימלית נקבל אפסילון=0. עבור אנזימים בעלי פעילות קואפרטיבית אפסילון יכול גם להיות גדול מ-1 (אך תמיד יהיה קטן ממקדם היל של האנזים, כלומר לרוב בטווח של בין 1 ל- 4). זהו מדד אינטרינזי (פנימי) לאנזים ותלוי בקינטיקה שלו

מקדם התגובתיות - מדד המבטא את ההשפעה של גורמים חיצוניים למשל הורמונים, על השטף במסלול. מידת התגובתיות של המסלול להשפעה של גורם חיצוני תלויה במידת הרגישות של המסלול לשינויים בפעילות האנזים הנבדק כלומר מקדם בקרת השטף ובמידת הרגישות של האנזים לשינויים חיצוניים כלומר מקדם האלסטיות ובסה"כ : מקדם התגובתיות יהיה שווה למקדם האלסטיות כפול מקדם בקרת השטף

מדדים אלה מאפשרים לחזות כיצד שינוי מסוים בפקטורים החיצוניים למסלול ישפיעו על שטף המטבוליטים דרך המסלול