בשלב המוקדם של החסימה, מתגברות התנועתיות וההתכווצות של המעי במאמץ להעביר תוכן מעי אל מעבר לנקודת החסימה. העלייה בפריסטלטיקה של המעי אשר מתרחשת בשלב המוקדם של החסימה, קיימת הן בחלק המקורב (לפני ההיצרות) והן בחלק המרוחק (לאחר ההיצרות), ועל כן לעיתים יש שלשול של תוכן צואתי שעבר את נקודת החסימה עקב הפריסטלטיקה המוגברת.
בשלב מאוחר יותר, פוחתת פעולת המעי. עם הזמן, מצטברים בו מים ואלקטרוליטים אשר עלולים להביא להתייבשות ולהלם תת-נפחי. כך למשל, אם החסימה מקורבת יחסית (בשלב התחלתי של המעי), ההתיישבות תהיה מלווה בהיפוכלורמיה, היפוקלמיה ובססת מטבולית (ירידה בכמות יוני כלור, יוני אשלגן ויוני מימן בהתאמה) בשילוב עם עליה בהקאות. אם החסימה תהיה מרוחקת יותר (בשלב מתקדם של המעי), יצטברו נוזלים רבים במעי אולם הפרעות באלקטרוליטים תהיינה פחות דרמטיות.