עבירות רצח או פגיעה / פציעה הם עילה לתביעה פרטית כשהמדינה היא לא צד. חובת ההוכחה היא על הפצוע או משפחת הנרצח, והם צריכים להביא עדים. הנאשם יכול להכחיש את האשמה אבל אז הוא צריך להציג עדים משלו ואם אין לו עדים או שיש בעיה עם המהימנות של העדים הוא יכול לבקש מהשופט לחייב את התובעים להישבע. אם התובעים מסרבים להישבע, הם מפסידים במשפט. צריך לקחת בחשבון שאנחנו מדברים על חברות של אנשים מאמינים. כלומר אנשים יעשו הכל כדי לא להישבע שבועת שקר כי הם מבינים שזה יגרור עונשים כבדים בעולם הבא וזה משהו שהם מפחדים להתעסק איתו. בבתי דין שרעיים עוסמאניים מרבית התביעות הפליליות הן פרטיות והן נדונות כסכסוכים פרטיים בין התוקף או משפחות ובין הקורבן או משפחתו. הרבה פעמים הצדדים מגיעים להסכמה במסגרת תהליך שדומה לבוררות המנוהל ע״י השופט. במקרה רצח השריעה מאפשרת למשפחת הקורבן לנקום נקמת דם אבל במרבית המקרים המתועדים הפתרון המועדף הוא פיצוי כספים (דייא). כאשר הפיצוי הכספי מוסדר, הקורבן או משפחתו מוותרים על זכותם לנקום נקמת דם. הפיצוי הוא פיצוי, הוא לא ענישה ולכן בעקרון רצח או פציעה לא מחייבים תגובה של המדינה. הרבה פעמים זה מסתיים ללא ענישה כי זה לא מעניין את המדינה. בתקופה המודרנית המוקדמת המאות ה-17-18 באזורים מסוימים אנחנו יודעים שמושלים מסוימים העדיפו להתעלם מהסכמי דייא והחליטו להעניש תוקפים בהתאם לסיאסה (מאפשרת לשליט להטיל עונשים במקרים מסוימים). במאות האלה האימפריה נמצאת במצב של דה-צנטרליזציה, יש האצלת סמכויות מהמרכז האימפריאלי לפרובינציות, מה שנותן יותר אוטונומיה לשליטים בכל מיני תחומים כולל זה המשפטי, ואז אנחנו רואים שהם מענישים כולל במקרים של רצח. ידוע למשל שיש כנופיות של שודדי דרכים או של פרוטקשן היו תופעה רווחת והמושלים ניסו להילחם בזה והייתה יותר ענישה. במקרים כאלה בהם המדינה מענישה מהם סוגי הענישה המקובלים? • כליאה • הגלייה • הוצאה להורג • הלקאה • עבודות פרך בספינות של הצי האימפריאלי.
מזרח תיכון חוק ומשפט במזרח
עבירות רצח או פגיעה / פציעה הם עילה לתביעה פרטית כשהמדינה היא לא צד. חובת ההוכחה היא על הפצוע או משפחת הנרצח, והם צריכים להביא עדים. הנאשם יכול להכחיש את האשמה אבל אז הוא צריך להציג עדים משלו ואם אין לו עדים או שיש בעיה עם המהימנות של העדים הוא יכול לבקש מהשופט לחייב את התובעים להישבע. אם התובעים מסרבים להישבע, הם מפסידים במשפט. צריך לקחת בחשבון שאנחנו מדברים על חברות של אנשים מאמינים. כלומר אנשים יעשו הכל כדי לא להישבע שבועת שקר כי הם מבינים שזה יגרור עונשים כבדים בעולם הבא וזה משהו שהם מפחדים להתעסק איתו. בבתי דין שרעיים עוסמאניים מרבית התביעות הפליליות הן פרטיות והן נדונות כסכסוכים פרטיים בין התוקף או משפחות ובין הקורבן או משפחתו. הרבה פעמים הצדדים מגיעים להסכמה במסגרת תהליך שדומה לבוררות המנוהל ע״י השופט. במקרה רצח השריעה מאפשרת למשפחת הקורבן לנקום נקמת דם אבל במרבית המקרים המתועדים הפתרון המועדף הוא פיצוי כספים (דייא). כאשר הפיצוי הכספי מוסדר, הקורבן או משפחתו מוותרים על זכותם לנקום נקמת דם. הפיצוי הוא פיצוי, הוא לא ענישה ולכן בעקרון רצח או פציעה לא מחייבים תגובה של המדינה. הרבה פעמים זה מסתיים ללא ענישה כי זה לא מעניין את המדינה. בתקופה המודרנית המוקדמת המאות ה-17-18 באזורים מסוימים אנחנו יודעים שמושלים מסוימים העדיפו להתעלם מהסכמי דייא והחליטו להעניש תוקפים בהתאם לסיאסה (מאפשרת לשליט להטיל עונשים במקרים מסוימים). במאות האלה האימפריה נמצאת במצב של דה-צנטרליזציה, יש האצלת סמכויות מהמרכז האימפריאלי לפרובינציות, מה שנותן יותר אוטונומיה לשליטים בכל מיני תחומים כולל זה המשפטי, ואז אנחנו רואים שהם מענישים כולל במקרים של רצח. ידוע למשל שיש כנופיות של שודדי דרכים או של פרוטקשן היו תופעה רווחת והמושלים ניסו להילחם בזה והייתה יותר ענישה. במקרים כאלה בהם המדינה מענישה מהם סוגי הענישה המקובלים? • כליאה • הגלייה • הוצאה להורג • הלקאה • עבודות פרך בספינות של הצי האימפריאלי.
1
מיין לפי
* השאלה נוספה בתאריך: 22-01-2022