הליך קודיפיקציה של המשפט הפלילי והכוונה היא ליישם אותו בבתי המשפט הרגילים, וברגע שהשלימו את הקודיפיקציה הסמכות של בתי המשפט המהפכניים חוזרת לעבירות פוליטיות, והיתר נשארים לסמכות השיפוט של בתי המשפט הרגילים. קוד פלילי שלם נחקק באיראן ב-1991 והוא מעניין כי זו דוגמה לאיך נראה קוד פלילי שהוא 100% שרעי מבחינתם, ושם אפשר לראות את קיבוע ההבחנה בין פשעים מסוג חד לפשעים מסוג קסאס. כפירה למשל היא פשע שדינו מוות לפי הקוד הזה. גיל האחריות הפלילית למשל מוגדר באיראן 15 לבנים ו-9 לבנות (תחילת הבגרות המינית), יש הוכחות ליישום של הכלל הזה. הפרק בקוד הפלילי שעוסק בעבירות מין יש בו 76 סעיפים, זו רמת פירוט מאוד גבוהה ביחס לקודים אחרים בעולם. הוא עוסק בזינה, ניאוף ,הומוסקסואליות ועוד. העקרון השרעי שמאפשר ענישה בגין הפרה של שלום הציבור ״סיאסה״ הורחב בקוד הפלילי והוא כולל ענישה על פעילות פוליטית חתרנית, והפשעים האלה גוררים ענישה שהיא ענישה קשה כמו קטיעה או אפילו צליבה. גם צריכה לש משקאות אלכוהוליים לפי הקוד הפלילי באיראן היא עניין שעלול להיות מסוכן אם כי הענישה היא לא נוראית. 8 מלקות בגין צריכת אלכוהול בפומבי. בעל שתופס את אשתו מקיימת יחסי מין עם אחר רשאי לפי החוק הזה להרוג גם אותה וגם את הגבר. במקרה של אונס, הוא רשאי להרוג אם הוא רוצה, רק את התוקף. בתחום עבירות הרצח, שופט באיראן רשאי לאפשר למשפחת הקורבן לנהל את ההוצאה להורג. אם העונש מומר לפיצוי כספי מבחינת השופט זה גם בסדר. יש דיון מתמשך באיראן על הסוגיה הזו גם בגלל שגם בגלל שכשיש רצח מחליטים ללכת על הסדר כספי, הערך של נשים הוא מחצית משל גברים, ויש תנועה פמיניסטית ערה באיראן, ויש דיון ער וסוער בנושא. לפי עדויות של ארגונים של זכויות אדם כל העונשים שנזכרים בקוד הפלילי באיראן אכן מיושמים למעט עונש הצליבה שככל הנראה אין עדויות על יישומו. אז אפשר להגיד שמאז המהפכה, אלפי בני אדם באיראן אם לא יותר, עברו עונשים של קטיעה, סקילה, מלקות, ולפעמים הם עוברים גם אותם וגם הוצאה להורג. ב-20 השנים האחרונות כן נראה שיש נטייה להמיר עונשים גופניים בעונשי מאסר, מלבד בדברי כפירה.