הקידוד סימן שינוי איכותי, סוג אחר של פורמליזם, ובוודאי הרחבה כמותית של ההליך המשפטי. עלי ס' אבז אפנדי, ביטא במונחים עות'מאניים-אסלאמיים את השינוי שהוכנס עם הקידוד. בספר לימוד על משפט פרוצדורלי הוא טען כי בעוד שבעבר היה זה נוהג של הפרשנות המקורית של משפטנים מוסלמים לטקסטים דתיים שהכתיב שיקול דעת שיפוטי, בצו השיפוטי החדש הפך הסעיף המשפטי למקור השיפוט הבלעדי. לאחר מכן הוא יעץ לשופטים לדבוק בסעיף המובהק ולהימנע מאיקטהאד. העצה של אפנדי הציגה את האידיאולוגיה הפורמליסטית האופיינית לתרבות המשפטית של ניזאמייה. בשני העשורים האחרונים של המאה ה-19 עשה משרד המשפטים מאמץ להכפיף את עבודתו השיפוטית לנוסחאות סטנדרטיות באמצעות קידוד, רגולציה ואכיפה שוטפת וכן באמצעות פיקוח וצעדים משמעתיים. מאמץ זה בא לידי ביטוי הן בפרקטיקות מנהליות שיפוטיות והן בפרקטיקות מנהליות יומיומיות. הרפורמים שאפו ליצור אחדות של תרגול בתחומי הקיסרות באמצעות חלוקת טפסים לדוגמה לכל היחידות השיפוטיות לכל פרקטיקה חדשה ועל ידי קביעת שגרות פדנטיות של רישום ודו"ח. בתחום השיפוט, הוקם מערכת משפט בעלת 3 ערכאות שיוכלו לבחון ערעורים ועתרות. מודל זה נלקח מהצרפתים.