בקורס ניתחנו את אופי החשיבה המיתי כחשיבה הרואה את ״הפרטי בפרטיותו״. איזו מהמחשבות הבאות לגבי מהותם של מספרים משקפת את אופי החשיבה המיתי הזה? א. המחשבה שכל המספרים הטבעיים (1,2,3,4,5...) שעל ציר המספרים הן יחידות הומוגניות (=מאותו המין) שאינן שונות במהותן זו מזו ועל כן אין פרט אחד בעולם המספרים ״עדיף״ על פרט אחר. ב. היכולת להתייחס לא רק למספר 1 כיחידה שאפשר להכפיל ולקבל מספר חדש (כמו למשל 5 כאוסף המכיל חמש יחידות של 1) אלא לראות גם אוסף של יחידות כיחידה אחת שאפשר להכפיל (ואז למשל לעשות אוסף של שש יחידות של 5 ולקבל את המספר 30). ג. האמונה שמספרים מסוימים הם בעלי איכות מיוחדת החורגת מהתכונות המתמטיות הכלליות שמגדירות אותן ואשר נותנת להם מעמד מיוחד במציאות, משקפת איזה כוח מסתורי בעולם וכדו׳. ד. המחשבה שהמספרים הן יחידות עצמאיות שלא מקיימות שום יחס זו לזו משום בחינה ולכן שום פעולה חשבונית איננה אפשרית.