תפיסה- 1

תשובה 2 היא הנכונה. מחקרים זיהו כי חיזוקים שהורים נתנו בלי כוונה היו אחת הסיבות לבעיות התנהגות בקרב ילדים. דוגמה למודל כזה היא מודל הכפייה להתנהגות אנטי חברתית שפיתחו ג'ראלד פטרסון ועמיתיו. המודל מבוסס על תצפיות במשפחות, מהן עלה כי הורים רבים מאיימים בעונש על ילדים בתגובה על התנהגויות בלתי הולמות שהן שוליות יחסית כמו יבבות, הטרדות וצעקות, אך אינם ממשים את האיומים. לעומת זאת, במקרים אחרים אותם הורים מגיבים בהטלת משמעת נוקשה ואלימה בתגובה על אותן התנהגויות בדיוק. כך, לא מתבצעת הכחדה של התנהגויות תוקפניות מאחר והעונשים אינם עקביים. לכן מסיח 2 הוא הנכון וניתן לשלול את מסיחים 1, 3 ו-4.

תשובה 2 היא הנכונה. מחקרים הראו שמומחים נוטים להשקיע זמן רב בהבנת הבעיה ולא ניגשים מיד לפתירתה, לכן הטענה במסיח 2 שגויה וזו התשובה הנכונה. בנוסף, נמצא כי מומחים מצליחים לשחזר עמדות שחמט שנראו לפרק זמן קצר באחוזי הצלחה גבוהים יותר מאשר שחקנים מתחילים, מסיח 1. כמו כן, מומחים מתייחסים למבני עומק של הבעיות המוצגות בפניהם בניגוד לשחקנים מתחילים המתייחסים למאפיינים השטחיים של הבעיה, מסיח 3. לבסוף, מומחיות נקשרת בצבירת ידע רב ביחס לעולם התוכן הרלוונטי ולכן סביר כי אלישע פוטין אוחז בידע רב יותר מזה של מוקי ביחס לפתיחות ולסיומים של משחק השחמט, מסיח 4.

תשובה 3 היא הנכונה. נמצא כי התערבות צופה מן הצד (bystander intervention) רגישה למאפייני מצב שונים. תופעה ידועה הינה פיזור אחריות (diffusion of responsibility) המתרחשת כאשר מספר אנשים נמצאים בעמדה בה הם יכולים להגיש עזרה, אך כל אחד בטוח שאדם אחר יגיש עזרה ולכן הסיכוי להתערבות למעשה קטן. לכן, נוכחות של אנשים רבים במקום למעשה מקטינה את הסיכוי שיגישו עזרה לאדם במצוקה ומסיח 1 אינו נכון. גורם נוסף המשפיע על התנהגות של הושטת עזרה הינו מידת הזמן שמקדישים להערכה קפדנית של המצב. כדי להחליט אם מדובר במקרה חירום במצב שאינו חד משמעי, לרוב אנשים בוחנים את תגובתם של אחרים לאירוע. במצב בו אנשים אחרים אינם מגישים עזרה לרוב הערכת המצב תהיה שאין צורך להגיש עזרה, ולכן מסיחים 2 ו-4 שגויים כי בשניהם הסיכוי להגשת עזרה נמוך. לעומת זאת, אחד הגורמים שמקדמים ביותר התנהגות של הגשת עזרה היא התחושה של הצופים מהצד כי האחריות מוטלת עליהם. לכן, כאשר מצביעים על מישהו ספציפי בקהל ואומרים "אני זקוק לעזרתך!" אפשר להתגבר על כוחו של פיזור האחריות. למשל, בניסוי שנערך בחוף הים, נמצא שכאשר ביקשו ממישהו לשים עין על תיק, זה הביא לאחריות אישית ולקריאה לעזרה במקרה שהתיק נגנב. על כן התשובה הנכונה היא 3.

תשובה 2 היא הנכונה. דני מציג סימפטומים מרכזיים של הפרעת קשב וריכוז (ADHD): הוא מגיב באימפולסיביות לנוכח גירויים קלים יחסית, מתקשה לשמור על כללי ההתנהגות בבית הספר ולמצות את הפוטנציאל שלו בלימודים ואינו מצליח לווסת את רגשותיו והתנהגותו. מסיח 1 אינו מתאים (למרות שגם בהפרעה זו יש נטייה לאימפולסיביות), משום שהפרעת אישיות גבולית עיקרה בבעיות בוויסות הרגשי ובקושי לשמור על מערכות יחסים קרובות. הבעיה של דני מתבטאת בקושי בוויסות מול כללים וחוקים, ולא מול הזולת. בנוסף, לא ניתן לתת אבחנה של הפרעת אישיות לפני גיל 18. מסיח 3 אינו מתאים משום שהפרעת התנהגות (CD) עיקרה בפגיעה באחרים, אלימות, הרס רכוש, גניבה והונאה. דני אמנם מסתבך בקטטות אלימות ומפר את הכללים בביה"ס ובבית, אך נראה כי זוהי תגובה אימפולסיבית ולא אלימות מכוונת. הוא אינו עומד בקריטריונים של הפרעת התנהגות. מסיח 4 אינו נכון, משום שהפרעת התרסה-התנגדות (ODD) עיקרה בדפוס של התנהגות עוינת, מתריסה ווכחנית. דני אמנם מתקשה לווסת את התנהגותו אל מול גירוי חיצוני, אך הוא מעוניין לשפר את התנהגותו, עמדתו אינה מתאפיינת בעוינות ורצון להציק לאחרים, ומערכת היחסים שלו עם הוריו תקינה ברובה.

תשובה 3 היא הנכונה. על מנת שישתחררו השלפוחית המכילות את הנוירוטרנסמיטר וינועו לעבר המרווח הסינפטי, יש צורך בכניסת סידן לתא. זו נעשית על ידי פתיחת תעלות סידן בהעלאת פוטנציאל הממברנה. תפקיד הקליטה החוזרת הוא פינוי הנוירוטרנסמיטר מהסינפסה כדי להפסיק את פעולתו, ולא על מנת להגבירה, מסיח 1 שגוי. על מנת שנוירוטרנסמיטר ייקשר לרצפטור, יש צורך בהתאמה מאוד מדויקת, "כמו מפתח למנעול". לפיכך, הרצפטורים הינם ספציפיים, מסיח 2 שגוי. תפקיד האוטו רצפטורים הנמצאים בסינפסה הוא משוב על כמות החומר שנמצאת, כך שכאשר הכמות גבוהה הם מסייעים להפסקת שחרור החומר, מסיח 4 שגוי.

תשובה 3 היא הנכונה. תאי גלייה הם תאי התמך במערכת העצבים, המחזיקים את הנוירונים במקומם ומבצעים פעולות תחזוקה שלהם, בין היתר ניקיון פסולת תאית. הם גם האחראים ליצירת מייאלין (מעטפת שומנית מבודדת המסייעת להולכה חשמלית), ולהכוונת תאים חדשים בדרכם ליעדם הסופי. אולם, הם אינם יוצרים תאים אלו.

תשובה 3 היא הנכונה. תשובה 3 - הפרעה דו-קוטבית היא הפרעה המאופיינת במעבר בין אפיזודות דיכאוניות ואפיזודות מאניות. ההבדל בין הפרעה בי פולארית מסוג אחד לסוג שתיים נעוץ בעוצמת האפיזודה המאנית. בעוד שבסוג אחד ישנן אפיזודות מאניות מלאות, בסוג שתיים מופיעות אפיזודות של היפומאניה (בהן סממני המאניה מוחלשים ולזמן קצר יותר) ולכן, תשובה 3 היא הנכונה. מסיח 1 אינו נכון, משום שאין הבדל בין שני הסוגים מבחינת תכיפות האפיזודות. מסיח 2 אינו נכון, מפני שאפיזודה דיכאונית המלווה בפסיכוזה סכיזופרנית תקבל אבחנה של הפרעה סכיזואפקטיבית ולא של הפרעה דו קוטבית. מסיח 4 אינו נכון גם הוא, מאחר ואין הבדל בין שני הסוגים מבחינת גיל מתן האבחנה (שני הסוגים אופייניים בעיקר לבגרות המוקדמת).

תשובה 1 היא הנכונה. נועם חומסקי (Chomsky) טען כי לכל השפות ישנן תכונות מבניות משותפות - כנראה מפני שהשפות והשכל האנושי התפתחו יחדיו ולדבריו השפה התעצבה בעקבות כשרים מוחיים מולדים אותם כינה אמצעי רכישת שפה (LAD - language acquisition device) על כן, תשובה 1 נכונה. מסיח 2 אינו נכון, אמנם שפת האמהות תורמת ללמידה תחבירית אך היא אינה מהווה חלק מהתיאוריה שלל חומסקי. מסיח 3 אינו נכון, מפני שהגישה הבין לשונית (cross-linguistically) עוסקת באופן בו יש לחקור כיצד רוכשים שפה בלמידת שפות רבות ומסייעת לחקור לקבוע איזה מהידע הינו מולד ואיזה נרכש. מעבר לכך, גישה זו אינה מהווה חלק מהתיאוריה של חומסקי. מסיח 4 אינו נכון, דווקא היותה של השפה ייחודית למין מחזקת את הטענה שבני האדם נולדו עם כשרים מוחיים המאפשרים להם את רכישת השפה במהירות נדירה זו.

תשובה 4 היא הנכונה. לפי תיאוריית התפיסה העצמית אנו מקישים על מצבנו הפנימי (אמונות, עמדות, מניעים, הרגשות) הקיים או האמור להתקיים, מתוך תפיסת התנהגותנו בהווה וזכירת התנהגותנו בעבר. אנו משתמשים בידע עצמי זה כדי לחשוב על הסיבות או הגורמים שקבעו את התנהגותנו, בעיקר כאשר אנחנו נתונים במצבים מעורפלים וכשאנו מתמודדים עם אירועים שאינם מוכרים. לעומת זאת, לפי תיאוריית הדיסוננס הקוגניטיבי, כאשר אנו מקבלים החלטה, נוקטים פעולה או נחשפים למידע הנוגדים את האמונות, הרגשות או הערכים שאנו מייחסים לעצמנו אנו חשים אי-נוחות (תחושה זו היא הדיסוננס). על מנת להפחית את אי הנוחות, אנו פועלים בשלוש דרכים בסיסיות: שינוי ההתנהגות כדי שתתאים לקוגניציה המנוגדת; הצדקת ההתנהגות בעזרת שינוי אחת מהקוגניציות המנוגדות; הצדקת ההתנהגות באמצעות הוספת קוגניציות חדשות. אם כן, ההבדל המרכזי בין תיאוריית הדיסוננס הקוגניטיבי ובין תיאוריית התפיסה העצמית היא כי הראשונה עוסקת בשינוי העמדה או ההתנהגות, בעוד שבשנייה לומדים על העמדה מתוך ההתנהגות. על כן, תשובה 4 נכונה. מסיח 1 אינו נכון, משום שאת תיאוריית הדיסוננס הגה לאון פסטינגר (Festinger) ואת תיאוריית התפיסה העצמית הגה דריל בם (Bem). מסיח 2 אינו נכון, מאחר ותיאוריית הדיסוננס הקוגניטיבי עוסקת גם בעמדה שלפני ההתנהגות (שמעוררת את הדיסוננס) וגם בעמדה החדשה (לאחר השינוי) שאחרי ההתנהגות. מסיח 3 מתאר את המצב ההפוך למצב האמיתי ולכן גם הוא אינו נכון.