נושאים נבחרים בתורת הזרימה

הביטוי שהתקבל בתוך האינטגרל (?−?) מכונה momentum deficit. המשמעות של ביטוי זה ניתן להסביר באופן הבא: אילו הזרימה היתה בלתי צמיגה אזי כוח הגרר על הפלטה היה 0 ובאמת לא היתה שכבת גבול כלל והיה מתקבל ?=? וזה היה מאפס את האינטגרל. אבל בגלל הצמיגות פרופיל המהירות לא נשאר אחיד ולכן יש הבדל בין המהירות בשכבת הגבול למהירות הציפה (כפי שרואים בתמונה בצד שמאל) הבדל זה גורם לגזירה בין השכבות הזרימה על הקיר ולכן נוצר כוח גרר.

השימוש בפונקציית זרם בא על חשבון משוואת הרציפות. אנו מרוויחים בכך שעברנו משני משתנים ?,? למשתנה אחד אך מאבדים משוואה (משוואת הרציפות). זה אפשרי רק בזרימה דו ממדית ובדר"כ לא דחיסה ותמידית.

בשכבת הגבול לרוב יש איזור למינארי שלאחריו יהיה אזור מעבר (מעבר מלמינארי לטורבולנטי) ואז יכולה להתקבל שכבת גבול טורבולנטית. המאפיינים שראינו בזרימה טורבולנטית תקפים גם בתוך שכבת הגבול: הזרימה כאוטית, מרובת סקאלות, עם עירבוב (מערבולות) חזק שנובע מהניודים האקראיים ברכיבי המהירות.

בעוד שבשכבת גבול למינארית מעבר התנע בין שכבות הינו נמוך ומוגבל לסקאלה מלקולארית, בזרימה טורבולנטית קיום סקאלות רבות של מערבולות מוביל לערבוב חזק משמעותית יותר. מעבר התנע משכבה לשכבה בעזרת המערבולות מגדיל גם משמעותית את כוחות הגזירה בשכבת גבול טורבולנטית בהשוואה לשכבת גבול למינארית. המעבר לשכבת גבול טורבולנטית כמובן תלוי במספר ריינולדס. עבור זרימה חיצונית על גבי פלטה הטווח שבו מתקיים המעבר הינו בטווח של 2×10^5<??<3×10^6 כאשר נהוג לקחת כריינולדס מעבר (קריטי) ערך של 〖??〗_??=5×10^5. המעבר לשכבת גבול טורבולנטית תלוי כמובן בהרבה פרמטרים של הזרימה, למשל – טיב פני שטח של המשטח עליו הזרימה, הגיאומטריה עצמה. למשל בצינור מספר ריינולדס קריטי למעבר הינו ~ 2300 בעוד שבזרימה חיצונית על פלטה ~ 5×10^5.

הקו הכחול מייצגת את שכבת הגבול הלמינארית התיאורטית. שכבת הגבול הטורבולנטית עבה יותר כי הינה צריכה להתגבר על מאמצי גזירה גדולים יותר. העירבוב בזורם (מערבולות) גורמים לכך.