משק מים והמלחים

הסתגלות פנוטיפית לחום – לא משנה את הDNA אלא את יכולת ביטוי, את הmRNA. יש לנו זיכרון גנטי מסוים לאקלום. מתרחש כתוצאה מחשיפה לאורך זמן בתנאי עקה והמנגנון – מטרתו לאפשר לנו להיות עמידים לחשיפה קבועה. זה מצב הפיך!!! כשמורידים את מצב הדחק הסביבתי של החום הגוף מאבד את היכולת האקלום שלו. בתכלס – בקיץ אנחנו מתרגלים ועושים אדפטציה לתוך הקיץ, מגיע החורף ומשכיח מאיתנו את האקלום ולכן כל שנה מחדש נעשה אקלום לקיץ. אקלום חוזר יהיה קצר יותר, כן יש זיכרון מסוים. אקלימציה מאפשרת לבצע מאמץ בעומס חום בלי פגיעה בחלבוני הגוף. אקלום – חשיפה לחום שעושים שם מאמצים עצימים של 15-20 דק' מתוך החשיפה כדי להתרגל. יש עלייה במשך ועוצמת המאמץ בהדרגה וזה תהליך אקלום מזורז. כתוצאה מחשיפה לחום באותה טמפ' גוף יש ירידה בדופק, איבודי הזיעה עולים ואז Platu ואז יש איזון בו קובעים על תהליך אקלום.

• תמס שריר נזק בממברנת השריר – הגוף עושה תגובה אוטואימונית, תוקף את תאי השריר. גורם ליציאת נתרן לתוך זרם הדם כי יש פירוק מוגבר של מעטפת השריר. דימום וכאבים קשים בשריר. במצבי קיצון הדימום בא לידי ביטוי בשתן עם דם. יבוטא גם בנפיחות, כאבי שרירים, חולשה עד עילפון. נצטרך לטפל בעירוי ומנוחה.

איך השינויים של הבלתי ישפיעו על התלויים? ככל שערך הSID עולה, כך הpH יעלה. עליה או ירידה ישפיעו על הpH באופן משמעותי גם אם השינוי הוא קטן, לכן לSID יש השפעה עצומה על הpH. בתמיסה שתכיל רק אלקטרוליטים חזקים, רק ערך הSID יקבע את ריכוז הפרוטונים. ההסבר לשיווי המשקל בין יוני הידרוקסיד לפרוטונים  בשביל להוסיף יוני הידרוקסיד או פרוטונים צריך לקשור אותם ליונים חזקים. ההשפעה על הpH היה חזקה בעיקר בגלל היון החזק שמצורף להם. הוספת NaOH: יתפרק בתמיסה מימית ליוני נתרן ויוני הידרוקסיד. התוצאה: ירידה בריכוז פרוטונים בתמיסה, כי התווספו יוני נתרן. כך גם בHCl, הכלור קובע ולא הH.

תכלס התשובה הנכונה זה אותות אבל היא קיבלה את שניהם במבחן

צמא – מנגנון הגנה מפני התייבשות. בהתייבשות קלה לא נרגיש צמא. נרגיש צמא רק סביב ה290. לתחושת הצמא יש "Delay". ניתן לאמן תחושת צמא. כאשר יש ערכי סוכר גבוהים בדם – נהיים צמאים יותר. התגובה לשינויי אוסמולליות בECF נובעת באוסמו-רצפטורים. 1. מנגנון הצמא – הוספת מים על ידי שתיה. 2. הפרשת ADH – הורמון נוגד השתנה שיגרום לספיגת מים מוגברת בכליות.