פסיכולוגיה שיקומית אחוה תיאוריות פסיכודינמיות שנתון תשפה

וואלה אפילו הצ'ט לא הבין מה אני רוצה ממנו

הסבר מפורט על בסיס הסכמה והמשוואה של לאקאן הקשר תיאורטי: הסכמה מתארת את תהליך המעבר של הילד מהשלב האימהי לפאזה הסימבולית, שבו הוא מפסיק לראות את עצמו כאובייקט הישיר של האם ולומד להשתלב בסדר הסימבולי דרך "שם האב" (Nom du Père). המנגנון המרכזי הוא המרת האיווי של הילד מאימו אל האובייקט שהיא עצמה משתוקקת אליו, מה שמכניס אותו למבנה של תשוקה סימבולית. ניתוח התשובות: 1. "שם האבא אינו החוק של האבא, כך שמשוואה זו אינה כוללת בתוכה את הסירוס בכללותו." → ❌ לא נכון! "שם האב" (Nom du Père) הוא בדיוק החוק שמסדיר את האיווי של הילד. בפסיכואנליזה של לאקאן, שם האב פועל כסימבול המסרס, כלומר, מבצע את הסירוס הסימבולי על ידי כך שהוא מתווך בין הילד לבין האם. המשוואה כן כוללת את הסירוס הסימבולי, ולכן תשובה זו שגויה. 2. "המעבר לפאזה הסימבולית הינו שפתי בפועל בדרך מטונימית בה השלמות מושגית על ידי שם האב שהינו הפאלוס הסימבולי." → ❌ לא מדויק! המעבר אכן מתרחש דרך השפה, אך הוא אינו מטונימי אלא מטפורי. "שם האב" אינו "הפאלוס" עצמו, אלא המסמן שמארגן את החוק הפאלי. לכן, הניסוח כאן אינו מדויק. 3. "תשוקתו של הילד לאם מותמרת לתשוקה לאשר היא משתוקקת לו, והמסמן של האב מופיע כבעל חשיבות מרכזית ביצירתו של הסובייקט." → ✅ נכון! זהו בדיוק המהלך שמתואר בסכמה של לאקאן. הילד לומד לא להתמקד רק באם, אלא במה שהיא משתוקקת אליו, מה שמכניס אותו לסדר הסימבולי. המסמן של האב הוא זה שמארגן את המבנה הזה ויוצר את הסובייקט כפי שהוא קיים בתוך השפה והחוק. לכן, זו התשובה הנכונה. 4. "היחידה אמא-תינוק באה לידי ביטוי סימבולי אצל התינוק כפאלוס." → ❌ לא מדויק! היחידה אמא-תינוק אינה מסומנת כ"פאלוס" אלא כמבנה של תשוקה וחסר, שבו האם מסמלת משהו שחסר לה. הפאלוס אינו הילד עצמו, אלא האובייקט החסר שמניע את התשוקה. לכן, תשובה זו אינה נכונה.

ההתקשחות של הבנוס אריק לעסוק באופן הסימבולי של הרצח של הרב מרסל 'רמולינסקי' מולידה את מותו של הבנוס הלבש עצמו. כך מאשרת את ההגדרה הלאקאניאנית כי הסימבולי מביא את המוות וההיעדרות." ✅ נכון. על פי לאקאן, הסדר הסימבולי קשור במוות ובהיעדר – הוא מכונן את משמעות הסובייקט דרך השפה, אך גם מסמן את החוסר (היעדר ה-Real). במקרה של בורחס, הרצון של הבנוס אריק לשלוט באופן סימבולי על המוות של רמולינסקי, מוביל למותו שלו עצמו, מה שמתאים לתיאוריה הלאקאניאנית. "הפקת טראומטיות המוזמן אינו מתמקד בספריו הרבים של מרסל 'רמולינסקי' ובזהותו הסמלית. הרוצה האלמוני לגביו. ולכן הרצח הוא טעות אקראית. הרוצה האלמוני רצה לשחזר את טראומת הרגל בעל מספר זה של אבני חן כמו בעונות השנה של תלם." ✅ נכון. כאן מדובר על כך שהרצח אינו רק מבוסס על סמלים רציונליים, אלא על מבנה טראומטי עמוק שמתקיים מעבר לשפה. הטראומה כאן אינה רק מה שהדמות אומרת עליה, אלא מה שלא ניתן לומר – וזהו בדיוק המבנה הלאקאניאני של ה-Real. "הסיפור מדגים כיצד אימוץ מערכת סימולית דתה, העולם היהודי הקבליסטי הסימבולי, על ידי מאמין לא יהודי, הבנוס אריק, מוביל בסופו של דבר למותו של הלבש בעוד מפגש עם המשטרה. טראומטיות, המסרב לקבל הסדר היהודי הזה, ומשחק בסדר הסימבולי, נותר חי בעולם פשע חסר משמעות." ✅ נכון. כאן מודגמת המשמעות של הכניסה למערכת הסימבולית, והקונפליקט בין מי שמאמץ אותה לבין מי שאינו יכול לקבלה. הבנוס אריק, שאינו יהודי, נכנס למערכת הסימבולית הקבלית ומנסה לשלוט בה, אך הניסיון לשלוט בשפה מוביל לתוצאה טראגית. בדיוק כמו אצל לאקאן, האדם שחושב שהוא יכול לשלוט בסדר הסימבולי – נופל קורבן לו בסוף. "השפה, שאינה תמיד זרה לנו, ונכפית עלינו על ידי התרבות, מאשרת קיום בעולם הסמלי, וקבלת משמעות בעולם ה-Real, וכן ניתן לחיות אינסופיים בעולם הסמלי." ❌ לא נכון! השפה לפי לאקאן אינה מאשרת קיום ב-Real! להפך, השפה חותכת אותנו מה-Real – היא מכניסה אותנו לעולם הסמלי, שם אנו חייבים לבטא את עצמנו דרך מילים שאינן יכולות ללכוד את המציאות במלואה. לא ניתן "לחיות אינסופיים בעולם הסמלי", כי העולם הסמלי תמיד חסר, ותמיד יש חור בתשוקה שמניע אותנו. לפי לאקאן, הסובייקט לא באמת חי במלאות בעולם הסמלי – אלא תמיד נמצא בפער בינו לבין ה-Real.

שיח ההיסטרי מאופיין ברצון לחקור, לשאול שאלות ולערער על מה שמובן מאליו. למה זה מתאים למשפט? המשפט אומר שהאמת של הסובייקט היא התשוקה שלו לידע – כלומר, הוא לא מסתפק במה שיש, אלא מחפש יותר, שואל שאלות ומאתגר את המציאות. זה בדיוק מה שעושה ההיסטרי: שואל, חוקר, מחפש תשובות שלא ניתנות לו בקלות. האנליסט, האוניברסיטה והמסטר לא מונעים מאותה תשוקה לידע כחוסר, אלא מסיבות אחרות (כמו שליטה או ארגון ידע). לכן, השיח של ההיסטרי הוא המתאים ביותר.

שיח המסטר מבוסס על שליטה, סמכות, והכתבת חוקים מבלי לחשוף את האמת שמאחוריהם. למה זה מתאים למשפט? ההורה דורש מהילד להפגין ידע ולצבור ציונים טובים – כלומר, הוא קובע כללים ומשתמש בסמכותו כדי לשלוט בהתנהגות של הילד.