קוגנטיבית

תשובה 3 היא הנכונה. ספרלינג (Sperling) ערך מחקר בו הראה לנבדקים 12 אותיות ומספרים, המאורגנים בשלוש שורות וארבעה טורים (מטריצה), למשך זמן קצר. בתנאי הדיווח המלא (היזכרות חופשית) נבדקים התבקשו לדווח על כל מספר שזכרו מבין המטריצה המלאה. בתנאי הדיווח החלקי נבדקים התבקשו לאחזר שורה ספציפית (שנבחרה רנדומלית לאחר שהתמונה נעלמה) מבין המטריצה. במחקר נמצא כי ממוצע הפריטים שהנבדקים בשני התנאים זכרו היה דומה ועמד על כ-3 אותיות/מספרים, ולכן מסיחים 1 ו-2 אינם נכונים. למעשה מה שקורה בניסוי הוא שבתנאי הדיווח החלקי הנבדקים זכרו את כל הפריטים בשורה, בעוד שבתנאי הדיווח המלא הם זכרו סה"כ כשלושה פריטים מתוך המטריצה המלאה. מממצאים אלה עולה כי הנבדק מפנה קשב בתוך הזיכרון (האיקוני) שלו ומאתר את השורה הרלוונטית, זאת משום שהשורה נבחרת רנדומלית ולאחר היעלמות התמונה. כלומר, הנבדקים אחסנו בזיכרון יותר פריטים מאלה שהצליחו לדווח עליהם. לכן, המגבלה המשמעותית היא ביכולת הדיווח (שליפה) ולא בזיכרון (איחסון), והתשובה הנכונה היא 3, ומסיח 4 אינו נכון.

תשובה 2 היא הנכונה. באחד ממחקריהם הקלאסיים של כהנמן וטברסקי, הם הציגו בפני נבדקים את התיאור של לינדה וביקשו מהם לדרג 7 אפשרויות שונות לשאלה מה עושה לינדה כיום, מהסבירה ביותר לסבירה במידה המועטה ביותר. מתוך 7 האפשרויות שהוצגו, 4 היו תשובות סרק, ו- 3 האפשרויות המעניינות היו: "לינדה היא פקידת בנק", "לינדה פעילה בתנועה הפמיניסטית", ו-"לינדה היא פקידת בנק ופעילה בתנועה הפמיניסטית". במחקר נמצא כי נבדקים נוטים לדרג את האמירה השלישית כסבירה ביותר מבין שלושת האופציות הנ"ל. תופעה זו מבטאת את הנטייה של אנשים לבצע שיפוט הסתברות המבוסס על יוריסטיקת הייצוגיות בלבד, משום שצירוף (חיתוך) המאורעות נראה מייצג יותר ונשפט כסביר יותר מאשר כל אחד ממרכיביו. למעשה, ע"פ חוקי ההסתברות, הסתברות של מאורע אחד תמיד תהיה גדולה או שווה להסתברות של מאורע החיתוך של מאורע זה עם מאורע אחר. לכן, לא משנה מה ההסתברות כי לינדה היא פקידת בנק, ההסתברות כי לינדה היא פקידת בנק ופעילה בתנועה הפמיניסטית קטנה יותר או שווה לה, והסתברותית לא תהיה גדולה יותר (כלומר סבירה יותר). תופעה זו נקראת כשל הצירוף (The Conjunction Fallacy), והתשובה הנכונה היא 2. מסיח 1 אינו נכון משום שאפקט הטיית האמונה הינו הנטייה להפעיל עיבוד שונה על מסקנות שאנו מאמינים או לא מאמינים בנכונותן. מסיח 3 שגוי משום שהיוריסטיקת הזמינות היא הנטייה להסיק על שכיחות של אירוע במציאות מתוך זמינותו בזיכרון שלנו. מסיח 4 אינו נכון, משום שהיוריסטיקת העיגון היא הנטייה לעגן שיפוט בהערכה התחלתית זמינה ולאו דווקא מוצדקת.

תשובה 1 היא הנכונה. על פי אפקט הטיית האמונה (Belief Bias Effect), אנו נוטים להפעיל עיבוד שונה על מסקנות שאנו מאמינים או לא מאמינים בנכונותן. כאשר נדמה לנו שהמסקנה היא נכונה, נערוך לה בחינת אישוש (Confirmatory Test) וננסה למצוא הוכחה המאשרת זאת. לעומת זאת, כאשר נדמה לנו שהמסקנה אינה נכונה, נערוך לה בחינת הפרכה (Disconfirmatory Test) וננסה למצוא נסיבות שיפריכו אותה. על כן, סביר כי דני יחפש מידע שמאשש את השערתו כי סטודנטים לרפואה מקיימים אורח חיים בריא ותשובה (1) נכונה. בני שמאמין שדני טועה, יחפש מידע מפריך, ועל כן יחפש סטודנטים לרפואה שאינם מקפידים על אורח חיים בריא, ולא יחפש סטודנטים שמקיימים אורח חיים בריא, על כן מסיחים (2) ו-(3) אינם נכונים. מסיח (4) גם כן אין נכון, שכן דני יחפש רק סטודנטים אשר מאוששים את האמונה שלו, ולא כאלו שמפריכים אותה (שאינם מקפידים על אורח חיים בריא).

× תשובה 3 היא הנכונה. על פי עיקרון ייחודיות הקידוד, זיכרונות נשלפים ביעילות מרבית כאשר ההקשר בו מתרחשת השליפה תואם את ההקשר בו נעשה הקידוד. ההתאמה יכולה להיות פיזית (קידוד ושליפה באותו מקום גיאוגרפי), רגשית (קידוד ושליפה באותו מצב רוח) או קוגניטיבית (קידוד ושליפה באותו מצב קוגניטיבי). הצעתו של החבר נוגעת להתאמה בין הקשר הקידוד להקשר השליפה (כיתת הבחינה) ועל כן היא נוגעת לעיקרון זה, ותשובה (3) נכונה. מסיח (1) אינו נכון שכן זיכרון אימפליציטי מתייחס לסוג הזיכרון שהשימוש בו נעשה ללא מודעות, ואינו קשור ללמידה לבחינה, שקשורה לזיכרון אקספליציטי, מודע. מסיח (2) גם כן אינו נכון, שכן מודל התאמת העיבוד נוגע לכך שהזיכרון הינו מיטיבי כאשר סוג העיבוד בו משתמשים לקידוד מועבר לתהליכים הנדרשים לשליפה, ואינו רלוונטי למיקום בו נערכים הקידוד והשליפה. גם מסיח (4) אינו נכון, שכן אפקט אחרונות מתייחס ליתרון בזכירה של פרטים אחרונים ברשימה, ואינו קשור ללמידה בהקשר פיזי מסוים.

תשובה 2 היא הנכונה. מודל הפילטר של ברודבנט מתייחס לסינון גירויים שאינם רלוונטיים ולפיו עיבוד של גירוי אודיטורי כולל שלושה שלבים. בשלב הראשון יש עיבוד של המאפיינים הפיזיקליים של הגירוי, בשלב השני מוצב הפילטר אשר מאפשר מעבר של גירויים שעוברים קריטריון פיזיקלי מסוים ובשלב השלישי מתבצע עיבוד גבוה של מאפיינים סמנטיים. לעומת זאת, במודל של טרייזמן הפילטר הראשוני אינו מסנן לחלוטין את המידע הלא רלוונטי, אלא מחליש אותו, כך שגירויים מסוימים, ובעיקר כאלו בעלי עדיפות זמנית או קבועה (כמו השם שלנו), יכולים לעבור פילטר זה. על כן המודל של טרייזמן מסביר כיצד מידע רלוונטי כמו השם שלנו יכול להגיע לשלב עיבוד סמנטי גם כאשר הוא אינו בערוץ הקשוב, לכן תשובה (2) נכונה. מסיח (1) אינו נכון, שכן שני המודלים מהווים תיאוריות סינון. מסיח (3) גם כן אינו נכון, שכן שני המודלים מסבירים כיצד מתרחש סינון על פי מאפיינים פיזיקליים. גם מסיח (4) אינו נכון, שכן המודל של ברודבנט מורכב מ-3 שלבים ואילו המודל של טרייזמן מורכב משניים בלבד.

תשובה 4 היא הנכונה. אפקט המידע המוטעה לקוח ממחקרה של אליזבת לופטוס על עיוותי זיכרון, לפיו שאלות מנחות או מידע מטעה שאדם נחשף אליו הינם בעלי השפעה עד כדי עיוות הזיכרון שלו. טענת עורך הדין נובעת מהיבט זה, שכן הוא טוען כי המידע שנחשף בתקשורת היה יכול לעוות את הזיכרון של עד הראייה. הפרעה רטרואקטיבית מתייחסת למצב בו רכישה של מידע חדש מקשה עלינו לזכור מידע קודם. ההפרעה מגבילה את היכולת לזכור אך אינה מעוותת את הזיכרון, על כן מסיח (1) אינו נכון. אפקט אחרונות מתייחס ליתרון בזכירה של פריטים אחרונים ברשימה ובדומה למסיח (1), מסיח זה מתייחס גם כן להגבלה ביכולת הזכירה ולא לעיוות הזיכרון, על כן מסיח (2) אינו נכון. השערת הרמז המוכר מתייחסת לכך שמידת הביטחון בתחושת הידיעה מבוססת על היכרות רמז השליפה, ואינה רלוונטית למקרה זה, על כן גם מסיח (3) אינו נכון.

תשובה 1 היא הנכונה. מודל המדרג ההיררכי מתאר את המידע כמאורגן בצורה של רשת היררכית, כאשר לכל ייצוג יש דירוג. ככל שהקטגוריה כללית יותר, כך היא נמצאת גבוה יותר בהיררכיה. הגישה למידע בזיכרון מתבצעת באמצעות "טיול" ברשת ההיררכית, ועל כן ככל שהמסלול ארוך יותר, ההיזכרות קשה יותר. המודל אינו יכול להסביר את הממצא הנוכחי שכן תפוח וזית נמצאים באותה הרמה ההיררכית, תחת המושג "פירות" ועל כן זמן התגובה צריך להיות דומה. על פי מודל אב הטיפוס, ייצוג המושג בזיכרון הוא באמצעות הפריט הטיפוסי ביותר שלו, הנקרא האב טיפוס. המאפיין של האב-טיפוס הוא שזהו הפריט עם הדמיון הרב ביותר לשאר הפריטים, וכאשר אנחנו רוצים להחליט אם פריט שייך למושג, אנו משווים אותו לאב-טיפוס. ככל שהפריט דומה יותר לאב הטיפוס כך נסווג אותו כשייך למושג במהירות רבה יותר. תפוח הינו פריט פרוטוטיפי יותר מאשר זית, כלומר תפוח קרוב יותר לאב-טיפוס של המושג 'פרי' ביחס לזית. אם כך מודל זה יכול להסביר את זמן התגובה הקצר יותר לפריט זה, לכן מסיח (2) מציין מודל אפשרי והוא אינו נכון. מודל מערך התכונות מניח שהזיכרון בנוי בצורה של ספריות, כאשר כל ספריה כוללת מושג ואת רשימת התכונות שלו. ככל שפריט מכיל יותר תכונות אופייניות למושג, הוא נחשב "טיפוסי" יותר. בדומה למודל האב-טיפוס, תפוח יהיה פריט טיפוסי יותר בהשוואה לזית, ומודל זה יכול להסביר את זמן התגובה המהיר יותר, על כן מסיח (3) גם כן אינו נכון. מודל האקטיבציה המתפשטת מניח קיום של רשת סבוכה של מושגים, אשר קשורים האחד לשני בכל מיני דרכים ואסוציאציות. עוררות של מושג אחד במודל גוררת עוררות של המושגים הקשורים אליו. מאחר ומודל זה אינו בנוי בהכרח בצורה היררכית, יתכן (ואף סביר) כי קיימים קשרים אסוציאטיביים רבים יותר בין תפוח לפרי בהשוואה לזית, וכך המושג "פרי" יעורר בזמן מהיר יותר כאשר הפריט הוא תפוח. על כן, משום שמודל זה יכול להסביר את זמן התגובה המהיר יותר גם מסיח (4) אינו נכון.

תשובה 4 היא הנכונה. באדלי מחלק את זיכרון העבודה לשלושה רכיבים: לולאה פונולוגית (phonological loop), האחראית על זכירת מידע פונולוגי ועיבוד שפה; לוח רישום חזותי-מרחבי (visual-spatial sketch pad), האחראי על עיבוד מידע חזותי ומרחבי; ומנגנון בקרה מרכזי (central executive), האחראי על חלוקת קשב. משימות 1 ו-3 הינן משימות המחייבות עיבוד שפתי, ולכן מתחרות שתיהן על משאבי הלולאה הפונולוגית. משימות 2 ו-4 הינן משימות מרחביות, ולכן מתחרות שתיהן על משאבי הלוח החזותי-מרחבי. כך, צימודי משימות אלו יוביל לפגיעה בביצוען. אולם, ביצוע משימות 1 ו-4 בו"ז, הדורשות משאבים מרכיבים שונים, לא יפגע לפי המודל.

תשובה 2 היא הנכונה. תופעה בה מידע שנרכש בעבר מקשה על רכישת מידע חדש (בשאלה, השם הישן הפריע לשלי ללמוד את השם החדש) מכונה הפרעה לפנים (proactive interference). התופעה ההפוכה, בה מידע חדש מקשה על היזכרות במידע ישן מכונה הפרעה לאחור (retroactive interference). לכן תשובה (2) נכונה.

תשובה 3 היא הנכונה. תיאוריית איחוד התכוניות (feature integration theory) של טרייזמן הינה תאוריה של קשב מבוסס מרחב ולכן מסיחים (2) ו(4) אינם נכונים. לפי תאוריות אלה, אם יש שני גירויים באותו מרחב התכוניות שלהם אמורות "להידבק" לכדי יחידת ייצוג אחת, ולכן התשובה הנכונה היא (3). מסיח (1) אינו נכון משום שעל פי התיאוריה של טרייזמן הקשב החזותי הינו מבוסס מרחב ולכן לא ניתן למקד את הקשב בגירוי אחד ללא הקצאת קשב לגירוי אחר המצוי באותו המרחב, ולכן מסיח (1) שגוי.