חברתית-;

תשובה 2 היא הנכונה. מחקרים הראו כי גם כאשר הקצאה לקבוצות נעשית על בסיס שרירותי לחלוטין, עדיין נוצרת הערכה חיובית מוטית כלפי קבוצת הפנים. זאת, אפילו מיד לאחר החלוקה לקבוצות, עוד לפני שהתחילו לעבוד ביחד על מטלת הניסוי. לפיכך, ייתכן שמה שהוביל להתנהגות התחרותית והתוקפנית הייתה הטיית קבוצת הפנים ולא המניפולציה של המאמן (פעילות ספורטיבית לפני המשחק), תשובה 2. מסיח 1 אינו נכון, משום שהוא נכון למצבים בהם קבוצה מסוימת ניצבת בפני מצב החושף אותה להיבט שלילי של הסטריאוטיפ שחל עליה. במחקר הנוכחי, מצב זה אינו רלוונטי ולכן תשובה זו אינה נכונה. מסיח 3 אינו נכון, ייתכן שהייתה התגרות ישירה בניסוי, אך היא לא מהווה הסבר חלופי לטענת המאמן. מסיח 4 אינו נכון, מאחר ולא תואר במהלך הניסוי כי אחת הקבוצות עברה חוויה מתסכלת ולכן לא סביר שהשערת התסכול והתוקפנות מהווה הסבר חלופי.

תשובה 4 היא הנכונה. לפי היפותזת ההקלה על מצב שלילי (Negative State Relief), אנשים יטו להיענות לבקשות אחרים כדי לשפר את מצב רוחם. לפיכך, המניע להיענות מושפע ממצב פנימי ולא ממאפייני המצב וזוהי התשובה הנכונה, תשובה 4. לעומת זאת, התערבות מן הצד, בטלה חברתית ודה-אינדיבידואציה, מסיחים 1, 2 ו-3, מתארים תופעות חברתיות המתרחשות כתוצאה ממאפייני מצב שונים, כמו: גודל הקבוצה, פיזור אחריות על הכלל וכד'.

תשובה 2 היא הנכונה. לפי הדדיות עקיפה (indirect reciprocity) אדם יפעל באופן אלטרואיסטי משום שמאמין כי בעתיד גם הוא יהיה מושא של התנהגות אלטרואיסטית. חווה החליטה לעזור לאדם, בידיעה שבעתיד הוא לא יוכל להשיב לה בתמורה (מאחר ותרומת האיברים תביא למותה) ולכן התנהגות זו סותרת את טענת ההדדיות העקיפה. מסיחים 1, 3 ו-4 מתארים מצבים בהם ניתן לייחס את האלטרואיזם של ה"עוזרים" לאמונה שבעתיד יהיו מושאי העזרה ולכן הם אינם סותרים את תפיסת ההדדיות העקיפה.

× תשובה 3 היא הנכונה. המקרה המתואר בשאלה יכול להיות מוסבר באמצעות המושג דה-אינדיבידואציה (Deindividuation). במצב זה ישנה הפחתה בעכבות על התנהגות אנטי-חברתית והפרט מרגיש חופשי לנהוג בתוקפנות. הקבוצה מגינה עליו בכך שהיא מכילה אותו ואינה מאפשרת את זיהויו כפרט בודד. התנאים לקיום דה-אינדיבידואציה: השפעה מעוררת של הסביבה, מסיח 1, הפחתה במודעות עצמית, מסיח 2 ושחרור מאחריות, מסיח 4. מאחר ומהומות והפרות סדר הן ההתנהגות ההפוכה לציות לסמכות, הכתוב במסיח 3 אינו נכון והוא התשובה הנכונה.

תשובה 3 היא הנכונה. קיטוב קבוצתי הוא דוגמא לחשיבה קבוצתית (groupthink), בה יש נטייה לקבל החלטות קיצוניות יותר מההחלטות שחבריה היו מקבלים אילו פעלו לבדם. לכן החלטת הקבוצה תהיה קיצונית יותר מהנורמה, כפי שמתואר במסיחים 1 ו-2. בנוסף, לפי "אפקט הידע המשותף" (Common Knowledge Effect), בחשיבה קבוצתית תהיה נטייה לתת משקל רב למידע המקובל על רוב חברי הקבוצה ומשקל מופחת למידע המוחזק בקרב המיעוט, ולכן הכתוב במסיח 3 אינו נכון. מסיח 4 נכון (לא נסמן אותו), קיטוב עשוי להוביל למצב של נטילת סיכונים מוגברת או למצב של זהירות מוגברת.

תשובה 4 היא הנכונה. ניתן להסביר את האבטלה של חברי הקיבוץ באמצעות תיאוריית הבטלה החברתית (Social Loafing), תשובה 4. לפי תיאוריה זו, תיתכן הפחתה במאמץ שהפרט משקיע במשימה במסגרת קבוצתית, לעומת המאמץ שהוא משקיע כאשר פועל לבדו. הבטלה מוגברת כשתוצר המטלות של כל חברי הקבוצה מתרכזים לכדי תוצר אחד משותף, בדומה למצב בקיבוץ שיתופי כדוגמת "גיבורים". מסיח 1 אינו נכון, מאחר ולא ניתן לייחס את הסיבה לאבטלה לקולקטיביזם. קולקטיביזם הוא התנהגות למען קבוצה מסוימת- מצב הפוך מהמתואר בשאלה. מסיחים 2 ו-3 אינם נכונים גם הם, משום שחשיבה קבוצתית, מסיח 2, וקיטוב קבוצתי, מסיח 3, מתארים את אופן קבלת ההחלטות בקבוצה, אך לא מתייחסים לאופן התפקוד של הפרט בקבוצה.

תשובה 1 היא הנכונה. בהתבסס על תיאוריית ההנעה (Drive theory), ייתכן כי נוכחות האחרים העלתה את רמת העוררות של גילה, מה שגרם לנוקשות ולעידוד ביצוע התגובה הדומיננטית של קריאת המילה (ולא שיום הצבע). מסיח 2 אינו נכון, משום שלא ניתן לייחס את הקושי של גילה למצב של דיסוננס קוגניטיבי (cognitive dissonance), בו הקוגניציות אינן עולות בקנה אחד עם עמדות רלוונטיות. בנוסף, מסיח 3 אינו נכון, מאחר ולא תוארה הסיבה לה ייחסה גילה את התנהגותה, ולכן תיאוריית הייחוס אינה מתאימה. לבסוף, מסיח 4 אינו נכון גם הוא, משום שלא נתון כי גילה הושפעה מנוכחות האחרים בדרך של היענות או ציות, ולכן תיאוריית ההשפעה החברתית (Social Impact Theory) אינה רלוונטית.

תשובה 3 היא הנכונה. הניסוי של מילגרם (Millgram) הוא הניסוי הקלאסי ביותר בקאנון של הפסיכולוגיה החברתית העוסק בנושא הציות. את הניסוי ערך מילגרם במטרה להדגים את השפעת המצב על התנהגות הפרט. במחקר של מילגרם הנבדקים נקלעו למצב זר לחלוטין והתגלה כי במצב כזה נוטים בני האדם לעשות כפי שציוו עליהם. לכן, אחת ממסקנות המחקר היא כי רמת הציות עולה במצבי עמימות, תשובה 3. עם זאת, ציות אינו מעיד בהכרח על שינוי פנימי בעמדות, לכן מסיח 1 אינו נכון. ממצאי המחקר של מילגרם מצביעים על כך שבני אדם אינם מגלים נכונות למלא הוראות רק של דמויות סמכותיות לגיטימיות, אלא גם של קבוצות של בני אדם רגילים, מסיח 2. בנוסף, נמצא כי הסיבה המכרעת לאפקט הציות היא משתנים מצביים ולא משתני אישיותיים. לראיה, רבים לא הרגישו בנוח לתת את השוק החשמלי אך עשו זאת בעקבות המשתנים המצביים ולכן מסיח 4 אינו נכון.

תשובה 3 היא הנכונה. טכניקת רגל בדלת (foot-in-the-door technique) מתבססת על התפיסה כי קיימת סבירות גבוהה שבני אדם שנענו לבקשות קטנות ייענו אחר כך לבקשות גדולות מהן. לפיכך, רינה ביקשה מרני שיכתוב שיר ולאחר שזה נענה להצעתה, ביקשה בקשה גדולה יותר (שישיר אותו). מסיח 1 אינו נכון משום שהוא מתאר מצב הפוך מהמצב המתואר בשאלה. טכניקת הדלת בפרצוף (door-in-the-face technique) היא הצגת בקשה גדולה ומופרזת לפני השמעת הבקשה האמיתית. מסיח 2 אינו נכון, מאחר וטכניקת זה-לא הכול (that's not all technique) היא טכניקה בה מציעים הצעה ומיד לאחר מכן מוסיפים תמריץ. רני סובל מחרדה חברתית, לכן לא ניתן לעלות על הדעת ששירה לפני קהל המוזמנים יהווה תמריץ עבורו. מסיח 4 אינו נכון גם הוא, משום טכניקת כדור נמוך (lowball technique), מתארת מצב בו יש נסיגה מתנאי ההסכם המקורי לאחר שהושגה הסכמה בין הצדדים, בתואנת שווא שמשהו לא צפוי התרחש. מצב זה לא תואר כלל בשאלה.

תשובה 4 היא הנכונה. במחקרים העוסקים במשיכה בין-אישית (interpersonal attraction) נמצא שדווקא דמיון (similarity) הוא בקשר חיובי עם משיכה. כלומר, לא נמצא שאנשים עם תכונות אישיות משלימות (ניגודים) נמשכים זה אל זה, תשובה 4, אלא שאנו נוטים להימשך לאנשים אשר דומים לנו בגורמים שונים. מסיח 1 נכון משום שנמצא שהדדיות (reciprocity) בעלת קשר חיובי עם משיכה. כלומר, אנשים נוטים להימשך לאלו שנמשכים אליהם. מסיח 2 נכון משום שנמצא שככל שאנשים נחשפים מספר רב יותר של פעמים לאדם מהמין השני, כך הם נמשכים אליו יותר. מסיח 3 נכון משום שנמצא שאנו בדרך-כלל נמשכים לאנשים הקרובים אלינו פיזית.