אישיות

על פי אדלר, האדם הוא יצור חברתי ויש להבין אותו ואת פעולותיו בהקשר זה. אדלר רואה במידת העניין החברתי מדד לבריאות הנפשית ומאמין כי חיי האדם הינם בעלי ערך רק כאשר הם מועילים לחברה. נוירוזה מתפתחת במצב של שאיפה אגוצנטרית לעליונות ומידה נמוכה של עניין חברתי ולכן מטרת הטיפול הינה הגברתו. מסיח 2 מתייחס למטרות הטיפול הפרוידיאני, במהלכו נעשה שימוש באסוציאציות חופשיות וניתוח חלומות על מנת לחשוף תכנים לא מודעים. מסיח 3 מתייחס למטרת הטיפול לפי הזרם של פסיכולוגית האני, המדגיש את מרכזיות האני כמוקד העיסוק הפסיכואנליטי. מסיח 4 עוסק במטרות הטיפול בהתאם לגישות ההומינסטיות, המדגישות את השאיפה למימוש עצמי (self-actualization), כלומר למיצוי הכישרון והיכולת.

סאליבן (Sullivan) מתאר שלושה אופני התנסות בחוויית העולם, שלפיהם מתפתחות ההכרה והתפיסה של המציאות ושל היחסים הבין אישיים, החל בינקות וכלה בהתבגרות. האופן הפרטקסי מאפיין את התינוק החל מהחודש החמישי בחיי התינוק, מסיח 4, ומתבטא בחשיבה לא הגיונית, מסיח 2, המקשרת בין אירועים המתרחשים בצמידות, מסיח 3. את חודשי החיים הראשונים של התינוק מאפיין דווקא האופן הפרוטוטקסי, ולכן תשובה 1 היא הנכונה.

גורדון אלפורט זיהה שלושה סוגי תכונות: הסוג הראשון, תכונת ציר (cardinal trait)- תכונה אחת מרכזית סביבה האדם מארגן את חייו. מבין כל המסיחים, תשובה 2 מתארת את הצורך באהבה ובאישור של הסביבה כתכונה מרכזית סביבה יהושע מארגן את חייו ולכן זוהי התשובה הנכונה. הסוג השני, תכונות מרכזיות (central trait)- קווי אופי עיקריים, כמו נדיבות ואכפתיות, מסיח 4. הסוג השלישי, תכונות משניות (secondary trait)- מאפיינים ספציפיים העוזרים לבטא את ההתנהגות, אך אינם שימושיים כל כך להבנת האישיות בכללה, כמו הנטייה ללכת במהירות, מסיח 3. מסיח 1 המתאר תנועה בין קטבים של תכונה (מופנמות-מוחצנות) אינו עונה להגדרה של תכונת ציר, מאחר ולא ניתן לדעת האם זוהי התכונה המרכזית של יהושע, אשר סביבה הוא מארגן את חייו.

× מודל חמשת הגורמים או בשמו הנוסף מודל חמשת הגדולים (big five) מורכב מחמש קטגוריות גדולות של תכונות רבות בעלות נושא מרכזי משותף. כל קטגוריה מהווה מעין ממד בעל שני קטבים. חמשת הממדים הינם: מוחצנות (extraversion), נועם הליכות (agreeableness), מסיח 1, מצפוניות (conscientiousness), מסיח 2, נוירוטיות (neuroticism) ופתיחות להתנסויות (openness to experience), מסיח 4. מודעות (awareness) היא אינה ממד במודל חמשת הגורמים ולכן תשובה 3_ היא התשובה הנכונה.

× הארוס (eros) הוא יצר החיים והאהבה והתנטוס (thanatos) הוא יצר המוות וההרס. שני הדחפים המנוגדים הללו ניצבים בבסיס האיד (id), המבנה הקדום והראשוני ביותר של הנפש, בהתבסס על המודל הטופוגרפי של פרויד. במודל זה, האגו הוא הגורם המקבל את ההחלטות במערכת הנפשית, אשר מתווך בין האיד והסופר-אגו ובשונה מהאיד, הוא אינו מונע על ידי אותם דחפים ראשוניים ולכן מסיחים 1 ו-3 אינם נכונים. הלא-מודע (unconscious) הוא מחסן הדחפים הרגשיים והראשוניים, אשר הודחקו בשל היותם מאיימים עבור המודע, על הדחפים הללו ניתן למנות את הארוס והתנטוס ולכן מסיח 2 לא נכון, ותשובה 4 היא התשובה הנכונה.

דונלד וויניקוט מתאר בתיאוריה שלו את האם הטובה דיה (the good enough mother), הנענית לצרכי התינוק באופן סביר ומספקת אותם באופן שיאפשר את המשך התפתחותו, תשובה 1. כל שאר ההוגים לא טבעו את מושג זה ולכן מסיחים 2, 3 ו-4 אינם נכונים.

הגישה האידיוגרפית (idiographic approach) מדגישה את הייחודיות באישיות האדם. מטרתה להבין את אישיות הפרט בשלמותה, על כל מורכבותה והניגודיות שבה. גישה זו מבוססת לרוב על חקר מקרה (case study) ומאפיינת את עבודתו של הפסיכולוג הקליני. מסיח 1 הינו האפיון של הגישה הנומותטית (nomothetic approach) אשר מדגישה את המשותף באישיותם של בני אדם. חוקרים בגישה זו אינם מעוניינים באישיות השלמה, אלא בחקר תכונות בודדות. על כן מסיחים 1, 2, ו-4 שגויים.

לפי מודל השלבים הפסיכוסקסואלים של פרויד, תסכול או פינוק יתר בכל שלב יביא להשקעת יתר של ליבידו, מה שיגרום לכישלון בהתקדמות משלב אחד למשנהו. מצב זה נקרא קיבעון (Fixation) ויגרום בשלב מאוחר יותר לרגרסיה לאותו שלב. לפי המודל, תסכול הנגרם בשל כישלון בפתרון התסביך האדיפלי עלול להוביל לנוירוזה בבגרות, שתתבטא בעיקר באימפוטנציה או פריג'ידיות. סביר כי מטופל שאביו עזב את הבית בתקופה בה תסביך זה אמור להיפתר, לא הגיע לפתרון מוצלח של הקונפליקט (כיוון שלא התאפשר לו להזדהות עם דמות האב ולהפנים אותה). תובענות מוגזמת מצד ההורים, כמו זו המתוארת במסיח 1, צפויה להוביל לאישיות אנאלית. סביבה דלת גירויים, מסיח 3, עלולה להביא לתסכול במהלך השלב האוראלי שיביא לאישיות אוראלית בעתיד. קשיים לימודיים וחברתיים במהלך שנות החביון, מסיח 4, אינם נמנים על התסכולים אותם מנה פרויד כחלק מהמודל.

לפי התיאוריה הפסיכואנליטית של פרויד, האיד הוא המבנה הקדום והראשוני של הנפש אשר כולל את הדחפים היצריים הבסיסיים ביותר של האדם ולכן פועל לפי עקרון העונג ונמצא לעיתים קרובות בלא מודע. האגו, לעומת זאת, הינו מקבל ההחלטות במערכת הנפשית, המתפתח דרך דחייה של סיפוקים ופועל לפי עקרון המציאות ובמודע. מסיחים 1, 2 ו-3 אינם תואמים חלוקה זו ולכן אינם נכונים.

לפי מלאני קליין, העמדה הסכיזואידית-פרנואידית מאופיינת בחרדת רדיפה ובתפיסה מפוצלת של העצמי ושל הזולת. תפיסת העולם של התינוק בשלב זה מתבססת על פעולתו של מנגנון הפיצול הפועל כבורר ומבחין בין חלקי אובייקטים חיוביים ושליליים. אור, שחושב שכל העובדים במפעל הם אנשים טובים ונהדרים ושכל המנהלים במפעל הם אנשים נוראיים וקטנוניים, תשובה 3, מדגים את מנגנון הפיצול. ניתן לראות זאת בכך שאור אינו מסוגל לתפיסה מורכבת של הזולת, אלא שלפי תפיסתו אחרים הם או טובים בלבד (עובדי המפעל) או רעים בלבד (מנהלי המפעל) ולכן זוהי התשובה הנכונה. עומר אשר מצייר לאמו ציור לאחר שפיזר את כל צעצועיו, מסיח 1, מייצג בהתנהגותו את השאיפה לתיקון, התמודדות חיובית עם רגשות האשמה הדפרסיביים. מאחר ושאיפה זו מייצגת את השלב הדפרסיבי, תשובה זו אינה נכונה. עדי אשר חושבת שבנה הוא היפה והמוצלח מכל הילדים, מסיח 2, אכן אינה מציגה תפיסה מורכבת של בנה, אך קשה לקבוע כי אידיאליזציה זו נעוצה בהכרח במנגנון הפיצול ולכן גם תשובה זו אינה נכונה. נועה, אשר אומרת לחברה כי למרות שאינה מבין אותה, היא עדיין מאוד אוהבת אותו, משקפת תפיסה מורכבת של האחר, המתאימה לעמדה הדפרסיבית ולא לעמדה הסכיזואידית-פרנואידית ולכן מסיח 4 אינו נכון גם כן.