פסיכולוגיה קוגניטיבית - זיכרון

אסוציאציות הולכות קדימה – למשל אם למדנו שלושה פריטי מידע(A,B,C) אז בהינתן B יהיה יותר קל לזכור את C מאשר את A. כך שהאסוציאציות "שהולכות קדימה" נזכרות יותר טוב מאשר אסוציאציות "אחוריות".

עקומת השכחה של אבינגהואס- הממצא המפורסם ביותר אצלו במחקר. ניתן לראות בציר ה-Y את המדד של ה-savings, כמה "חסכנו" בלמידה מחדש. ניתן לראות כי בהתחלה של הרבה savings, והעקומה אינה ליניארית אלא דועכת אקספוננציאלית. המשמעות היא שאנחנו לא שוכחות כל פעם כמות קבועה של פריטים. השכחה אינה ליניארית- וגם הלמידה לא.

אבינגהאוס נתן לעצמו ללמוד הברות תפל ובחן את עצמו בזכירתן. המדד של הרמן אבינגהאוס היה ה-Savings. ה-savings מהווים את הירידה במספר הפעמים שצריך ללמוד את רשימת המילים כדי להצליח. כאשר זמן מה אחרי (למשל שנה) הוא בא ללמוד את אותה רשימת המילים- ההשערה היא שהוא יצטרך פחות ללמוד על מנת לזכור את אותה רשימת מילים. • Savings - כמה פעמים צריך ללמוד את הרשימה עד שנזכרון אותה, לאחר שכבר שיננו וזכרנו אותה במלאו (מדידות בזמנים שונים – ההפרש בין מספר הפעמים בשלב 1 לשלב 2.

• ממציא המכשיר Memory drum- מאפשר הצגת אירועים ומילים/הבהרות בזמן קצוב, מה שהגביל את המשתתפים ביכולת שלהם לשנן בין הצגת המילים. בנוסף הם הקפידו לייצר רשימות של מילים ברמת קושי זהה כדי להפחית את השונות ביכולת הלמידה. • פיתח כמה רעיונות ומטלות, דוגמת paired-associated learning task- לימוד צמדים של תמונות ומילים, הצגתן באופן "מעורבל" ובדיקה האם הנבדקים זוכרים מי היה עם מי. המטלה מהותית בשל החשיבות של המונח "אסוציאציות" (קשרים) בין שני דברים בתחום הזיכרון. המטלה היא גרסא פשטנית לחקור למידת אסוציאציות חדשות. המטלה הזו בדקה את יכולת ה- recall • תגליות תיאורטיות: 1) הפרעה לאחור (retroactive interference) - הרעיון לפיו מידע לא "הולך לאיבוד", אלא מידע שלמדנו אחריו הוא זה שמפריע. השכחה לא קורית עקב מחיקה מהזיכרון, אלא כי המידע החדש "דורס" או מפריע ומבלבל. למעשה, אין כזה דבר "שכחה"יש הפרעה. 2) Reverberation- המידע ממשיך "להדהד" גם כאשר אינו מוצג בפועל (המושג קשור לזיכרון טווח קצר).

שתי תרומות תיאורטיות מרכזיות: 1) Recollection/Familiarity: זיכרון המקושר לקונטקסט (היזכרות) אל מול מוכרות. הפרדה בין שני תהליכים שיכולים להניע את הזיכרון, מתקשר לזיכרון היכר. 2) Item\associative memory: הבחנה בין זיכרון לפריט לזיכרון של אסוציאציה בין שני פריטים או יותר. דומה להבחנה הקודמת, כי אסוציאציה בין שני פריטים יכולה להיות בין פריט לקונטקסט שלו.

היא החולה HMהלקה באמנזיה הפוגעת באופן מוחלט ביכולת לקודד מידע חדש. הוא כן יכול ללמוד מיומנויות חדשות, אבל לא זוכר שלמד אותן. מתוך המחקר אתו גילו על האזורים המוחיים שקשורים בקידוד ובזיכרון, וברמה הפונקציונלית, למדנו כי זיכרון הוא לא זיכרון הוא לא זיכרון. משמע, לאבד יכולת אחת של זיכרון אין משמעותה לאבד את שאר היכולות של זיכרון. להיפוקמפוס תפקיד משמעותי בזיכרון האפיזודי ולו מבנה בצורה של סוסון ים.

זיכרון של אירועים שקרו בזמן ומקום ספציפיים. אירוע ספציפי, בקונטקסט מסוים טמפורלי. זיכרון אפיזודי ממקם את אירועי החיים האוטוביוגרפיים שלנו על ציר הזמן.

- קונטקסט חיצוני- הסביבה, הזמן והמקום, החפצים סביבה וכדומה. טענה לפיה אנחנו לא יכולות להיזכר באירוע מבלי לחשוב עליו בהקשר מרחבי. אני בונה את הזיכרון בתוך המרחב המדובר. 2) Internal Context- קונטקסט פנימי- תחושות, מחשבות. דבר זה חשוב באותה המידה, כיוון שהקונטקסט החיצוני לא תמיד משתנה בין אירוע לאירוע (יש הרבה זיכרונות שנוצרים באותו המקום כמו הבית שלי), אז מה שיוצר את ההבדלה ביניהם הוא מה שאני הרגשתי באותו זמן.

הרעיון שהציע McGeoch, טענה שנחזור עליה כמה פעמים לאורך הקורס: גם אם אנחנו לומדים שוב את אותה ההרצאה בדיוק, הזיכרון לא יהיה זהה מפני שההקשר תמיד יהיה שונה. אנחנו יוצרים עקבות שונות. MULTIPLE TRACE THEORY: טענה זו מגיעה בהקשר של קונסולידציה: מידע שנחזור עליו שוב ושוב, תמיד יקודד באופנים שונים, בעכבות שונות, כי תמיד מגיעים בהקשרים שונים לסיפור. (Nadel & Moscovitch, 1997)

הקבוצות שהיו בתנאים התואמים זכרו יותר טוב: מוסיף לחשיבות של הקונטקסט, עד כמה הקונטקסט בזמן השליפה דומה לקונטקסט בזמן הלמידה. ככל שבזמן השליפה אנחנו מצליחות לשחזר את הקונטקסט של זמן הלמידה, השליפה משתפרת.