מנהיגות בארגונים - בן גוריון

פרופיל אופטימלי- התדירות הגבוהה ביותר היא בקובייה של מנהיגות מעצבת. התדירות פוחתת ככל שההתנהגויות נהיות פחות אקטיביות ופחות יעילות (אפקטיביות) כלומר התדירות הנמוכה ביותר (נפח הקובייה הקטן ביותר) הוא במנהיגות ״שב והנח״.

פרופיל כושל- התדירות הגבוהה ביותר היא בממד הלא אפקטיבי והפסיבי כלומר מנהיגות ״שב והנח״ ומנהיגות מתקנת פסיבית

המחקר של שמיר- תנאים ארגוניים למנהיגות כריזמטית, נפוץ יותר ב: 1.תעשיות ידע- כאשר מטרות ביצוע אינן יכולות להיות מוגדרות או נמדדות בקלות, וכאשר יש קושי לקשר תגמולים חיצוניים לביצוע אישי. 2.מצב פסיכולוגי "חלש"-Weak psychological situation” (Mischel) המחקר של Shamir & Howell - ככל שהמצב יהיה חלש יותר כך השפעת המנהיג הכריזמטי תהיה גדולה יותר.

ההסתברות להופעת מנהיגים כריזמטיים גבוהה יותר כאשר: • תחת תנאי משבר או אי-ודאות, לעומת מצב יציב, אולם אין הדבר תנאי מספק או תנאי הכרחי. • בסביבה ארגונית דינמית בה נדרשת יצירה של אסטרטגיות, שווקים, מוצרים, או טכנולוגיות, לעומת סביבה לא דינמית. כן כאשר נדרשת יצירתיות וחדשנות רבה. • בתחילת מעגל החיים של הארגון או בשלב מאוחר שלו, בו הוא נדרש לשינויים משמעותיים, לעומת אמצע חיי הארגון.

קשר בין מנהיגים מעצבים לכריזמטיים- • Bass (1985) הציע שכריזמה היא תנאי הכרחי להופעה של מנהיגות מעצבת, אך לא תנאי מספק. מנהיג יכול להיות כריזמטי אך לא מעצב. מנהיג, על מנת שייתפס כמעצב הוא זקוק להתנהגויות כריזמטיות. • מנהיגים מעצבים נותנים השראה למונהגים להיות מחויבים למטרות משותפות, מעלים זהות חברתית ומפתחים את המסוגלות האישית והחברתית של המונהגים. מנהגים כריזמטיים שאינם מעצבים עלולים לפתח את התלות של המונהגים בהם ולהוביל לתוצאות "אפלות".

מתאר השפעה באמצעות שלושה סוגי תהליכי השפעה חברתית: 1. ציות- הפרט מאמץ גישות והתנהגויות כדי להימנע מעונש או כדי לזכות בתגמול. אנחנו עושים את עבודת הסיום בקורס על מנת לקבלת תגמול ולהימנע מעונש. הרמה הבסיסית ביותר, אני עושה מה שאתה אומר לא כי אני מאמין בזה אלא כי אני מפחד מהכוח שיש לך. אני נמצא שם מתוך פחד או כי זה משתלם לי. 2. הזדהות- מתרחש כאשר הפרט מקבל על עצמו השפעה חיצונית כדי ליצור יחסים מספקים עם הגורם המשפיע. הדעות שהאדם מאמץ תלויות בגורם חיצוני ובתמיכה חברתית ואינן משתלבות עם מערכת הערכים של הפרט. הסיפוק הוא מעצם ההזדהות ולא מהתוכן עצמו, תלות באדם. הכוח של המשפיע טמון במשיכה אישית. יש מישהו מאוד משמעותי לי וחשוב לי, אני במידה רבה רוצה להיות כמוהו ולכן במידה רבה אעשה מה שהוא עושה (כתות). דוגמא טובה יכולה להיות ההורים שלנו  אני אעריץ את קבוצת הכדורגל שאבי מעריץ, אותו הדבר לגבי דעות פוליטיקה. שלב הזדהות זה אומר שאני עושה את הדברים לא כי הדברים הוטמעו בי עמוק אלא כי אני רוצה להיות כמו מישהו אחר שאני מושפע ממנו. אחד הסימנים הבולטים של כת זה שהמנהיג יוצר את ההזדהות חזקה, עד כדי כך שכשהמנהיג ילך הכת תתפרק. לעיתים תוך כדי הזדהות או בנפרד מהזדהות נוצרת הפנמה. 3. הפנמה- מתרחשת כאשר הפרט מקבל רעיונות והשפעה של אחר, תוך התאמת מערכת הערכים שלו. הכוח של הגורם המשפיע הוא אמונתו, המומחיות שלו והעובדה שניתן לסמוך עליו. הפנמה מבטאת דבר מאוד עמוק כי אתה כבר לא צריך משהו חיצוני על מנת לפעול. יכול לקרות כשלב סופי בתהליך של הזדהות ויכול להיות ללא הזדהות.

ההבדל בין הזדהות להפנמה- הזדהות היא אימוץ עולם ערכים ברמה רדודה והפנמה היא אימוץ תפיסות עולם ואידיאולוגיות שגם כאשר האדם ילך אמשיך להחזיק בתפיסות אלה. הפנמה היא תהליך עמוק יותר מאשר הזדהות, תפיסות העולם של המנהיג ממש הופכות להיות חלק מהמונהג. ההזדהות לא חייבת לבוא לפני ההפנמה, אך לרוב יש הזדהות שמשפיעה על ההפנמה.

אנשים מונעים משלושה צרכים (לפי הסדר מהחשוב ביותר)- 1. צורך בכוח- שליטה עצמית בכל הקשור לשימוש בכוח. האם מנהלים מצליחים לשלוט ברצון לכוח הזה? האם אותם מנהלים שולטים בעצמם או שמשתמשים באותו הכוח בצורה לא מרוסנת? 2. צורך בהישג. 3. צורך בקבלה.

McClelland עושה הבחנה בין שני סוגי מנהיגות המתקשרים לצורך בכוח- צורך בכוח חברתי- מאופיין ברמה גבוהה של צורך בכוח ורמה גבוהה של שליטה עצמית. המנהיג משתמש בכוח במידה ה"נכונה" מתוך כוונה להשתמש בו כמכשיר של סוציאליזציה לטובת הארגון, ובמידה נמוכה ככל האפשר. מנהל שמשתמש בכוח שלו בצורה נכונה על מנת לקדם את האנשים ואת החברה. צורך בכוח אישי- מאופיין ברמה גבוהה של צורך בכוח ורמה נמוכה של שליטה עצמית. המנהיג משתמש בכוח (גם סמוי), בכל מחיר, על מנת להשיג דומיננטיות אישית. רואים את הכוח שיש להם כעוד כלי להשיג את המטרות שלהם, שימוש בצורה לא מרוסנת בכוח שלו ויכול לפגוע באנשים בדרך. יכול לשרת את המונהגים שלהם כל עוד זה לא פוגע באינטרס האישי של המנהיג.

מנהיג כריזמטי חברתי- חושב קדימה, מנסה לפתח את המונהגים, שואף להפנמה כי הוא רוצה שהמונהגים יפנימו את תפיסת עולמו והערכים שלו, חושב על טובת הארגון, חושב על היום שהוא לא יהיה בארגון ולכן פועל לטובת העצמת המונהגים, לא רואה את עצמו במרכז אלא את הארגון והמונהגים. מנהיג כריזמטי אישי- משתמש במונהגים לקידום אינטרס אישי (גם על חשבון פגיעה בהם), שואף להזדהות או לציות. הבסיס לכל זה טובתו האישית, רוצה שהמונהגים יהיו תלויים בו וירצו אותו. לא מעודד מחשבה חופשית כי לפיו מי שמעלה ספקות הופך לעצמאי ולא תלוי במנהיג.