חוק ומשפט במזרח

עבירות רצח או פגיעה / פציעה הם עילה לתביעה פרטית כשהמדינה היא לא צד. חובת ההוכחה היא על הפצוע או משפחת הנרצח, והם צריכים להביא עדים. הנאשם יכול להכחיש את האשמה אבל אז הוא צריך להציג עדים משלו ואם אין לו עדים או שיש בעיה עם המהימנות של העדים הוא יכול לבקש מהשופט לחייב את התובעים להישבע. אם התובעים מסרבים להישבע, הם מפסידים במשפט. צריך לקחת בחשבון שאנחנו מדברים על חברות של אנשים מאמינים. כלומר אנשים יעשו הכל כדי לא להישבע שבועת שקר כי הם מבינים שזה יגרור עונשים כבדים בעולם הבא וזה משהו שהם מפחדים להתעסק איתו. בבתי דין שרעיים עוסמאניים מרבית התביעות הפליליות הן פרטיות והן נדונות כסכסוכים פרטיים בין התוקף או משפחות ובין הקורבן או משפחתו. הרבה פעמים הצדדים מגיעים להסכמה במסגרת תהליך שדומה לבוררות המנוהל ע״י השופט. במקרה רצח השריעה מאפשרת למשפחת הקורבן לנקום נקמת דם אבל במרבית המקרים המתועדים הפתרון המועדף הוא פיצוי כספים (דייא). כאשר הפיצוי הכספי מוסדר, הקורבן או משפחתו מוותרים על זכותם לנקום נקמת דם. הפיצוי הוא פיצוי, הוא לא ענישה ולכן בעקרון רצח או פציעה לא מחייבים תגובה של המדינה. הרבה פעמים זה מסתיים ללא ענישה כי זה לא מעניין את המדינה. בתקופה המודרנית המוקדמת המאות ה-17-18 באזורים מסוימים אנחנו יודעים שמושלים מסוימים העדיפו להתעלם מהסכמי דייא והחליטו להעניש תוקפים בהתאם לסיאסה (מאפשרת לשליט להטיל עונשים במקרים מסוימים). במאות האלה האימפריה נמצאת במצב של דה-צנטרליזציה, יש האצלת סמכויות מהמרכז האימפריאלי לפרובינציות, מה שנותן יותר אוטונומיה לשליטים בכל מיני תחומים כולל זה המשפטי, ואז אנחנו רואים שהם מענישים כולל במקרים של רצח. ידוע למשל שיש כנופיות של שודדי דרכים או של פרוטקשן היו תופעה רווחת והמושלים ניסו להילחם בזה והייתה יותר ענישה. במקרים כאלה בהם המדינה מענישה מהם סוגי הענישה המקובלים? • כליאה • הגלייה • הוצאה להורג • הלקאה • עבודות פרך בספינות של הצי האימפריאלי.

1

המועצות המקומיות מנקודה 2 מוקמת בכל פרובינציה ואחת הסמכויות שלהן היא לשפוט עבירות פליליות לפי הקוד הפלילי. למה זה חשוב? קודם כל כי יש כאן קודיפיקציה. יש כאן מעבר לשיפוט לפי קודים משפטיים. הקוד הוא כמו מדריך למשתמש איתו השופט עובד. בעשור וחצי הבאים מעדכנים את הקוד, והיא זו שקיימת בעצם עד 1922-23.הנכבדים המקומיים (נציגים של המשפות החזקות באותו אזור), פקידי ממשלה, גובי מס, פקיד פיננסי, מופתי, איש של כוחות השיטור המקומיים, קאדי... במקומות בהם יש אוכלוסייה לא מוסלמית גדולה, יושב גם מציג האוכלוסייה הזו. הם יושבים רק במשפט שאחד הצדדים בו הוא לא מוסלמי. היסטוריונים תיארו את התהליך הזה כתהליך של חילון – שהשריעה יוצאת מהמשחק. מחקר של שני עשורים אחרונים מפריך את התיאור הזה כי אנחנו יודעים היום שעולמא היו מעורבים בתהליך הזה לכל אורכו ובכל מיני היבטים שלו כולל זה התכנוני ובשיפוט עצמו. כך שאין כאן מעבר ממשפט דתי למשפט חילוני, ונכון יותר יהיה לתאר את זה כמעבר ממדינה ראקטיבית למדינה אקטיבית.

1

בגרסה השנייה והשלישית של הקוד הפלילי אנחנו רואים שינוי ברטוריקה. בגרסה הראשונה המדינה היא השושלת, הסולטאן. בשנייה והשלישית, המדינה היא יישות אחת והשושלת היא יישות שנייה. הריבון הוא לא השושלת אלא המדינה. הריבונות מקבלת משמעויות אחרות. זה קורה בכל אירו-אסיה. ההקמה של בתי הדין הניזאמיים מסמנת את המעבר למערכת שמבוססת על סטנדרטים אחרים בכל תחומי השיפוט ואכיפת החוק. יש הקמה של כוח משטרה אימפריאלי, פרא-צבאי לפי המודל הצרפתי – הז׳נדרמים. הם כוח שיטור, אבל יש לו סמכויות סמי-צבאיות. יש חיסול שיטתי של מיליציות שהן לא מזוהות עם המדינה, כל מיני כוחות שיטור מקומיים שקודם לכן פעלו, היו כפופות למשפחות אליטה מקומיות ועוברים להעסקה של כוחות שיטור שפועלים בשם המדינה. הז׳נדרמים מדכאים מרידות, שומרים על הסדר הציבורי, נותנים הגנה על דרכי המסחר מפני שודדים. סוג של מג״ב. הקוד של 1858 מגדיר את השלב האחרון באבולוציה של המשפט העוסמאני המודרני. איסור על עונשים פיזיים – אסור יותר להרביץ לאנשים, להרוג אותם או לשפד אותם כעונש מטעם המדינה, והוא מגביל את הענישה לכליאה וקנסות. שהמדינה היא האחראית ליישום הזכויות האלה וההגנה עליהן

1

במקומות אחרים התפתחה הצהרה אנטי-מערבית והתחום הפלילי הוא אחד התחומים ששי בו פער מאוד גדול בין המשפט המערבי והמשפט האסלאמי, כולל סוגי ענישה שלא מקובלים כבר הרבה שנים כמו סקילה, הלקאה, קטיעת איברים ומבחינה זו כשקבוצות פוליטיות רוצות לשמר את המשפט הפלילי האסלאמי הן מעל הכל מצהירות הצהרה סימבולית שהיא דחייה של תפיסות עולם מערביות. זו אמירה פוליטיתהמשפט השרעי הפלילי ה״קלאסי״ לא מכיר בזכויות פרט מה שמשמח מאוד משטרים רודניים. למשל ג׳עפר נומיירי שהיה רודן סודן בין השנים 1971-1985 אימץ את העונש של הצלפות בציבור כברירת מחדל בכל העבירות. באופן כללי המחזה הזה לש הלקאה, הסקילה, הוצאה להורג בציבור מסמלים את העוצמה של המשטר.

1

הליך קודיפיקציה של המשפט הפלילי והכוונה היא ליישם אותו בבתי המשפט הרגילים, וברגע שהשלימו את הקודיפיקציה הסמכות של בתי המשפט המהפכניים חוזרת לעבירות פוליטיות, והיתר נשארים לסמכות השיפוט של בתי המשפט הרגילים. קוד פלילי שלם נחקק באיראן ב-1991 והוא מעניין כי זו דוגמה לאיך נראה קוד פלילי שהוא 100% שרעי מבחינתם, ושם אפשר לראות את קיבוע ההבחנה בין פשעים מסוג חד לפשעים מסוג קסאס. כפירה למשל היא פשע שדינו מוות לפי הקוד הזה. גיל האחריות הפלילית למשל מוגדר באיראן 15 לבנים ו-9 לבנות (תחילת הבגרות המינית), יש הוכחות ליישום של הכלל הזה. הפרק בקוד הפלילי שעוסק בעבירות מין יש בו 76 סעיפים, זו רמת פירוט מאוד גבוהה ביחס לקודים אחרים בעולם. הוא עוסק בזינה, ניאוף ,הומוסקסואליות ועוד. העקרון השרעי שמאפשר ענישה בגין הפרה של שלום הציבור ״סיאסה״ הורחב בקוד הפלילי והוא כולל ענישה על פעילות פוליטית חתרנית, והפשעים האלה גוררים ענישה שהיא ענישה קשה כמו קטיעה או אפילו צליבה. גם צריכה לש משקאות אלכוהוליים לפי הקוד הפלילי באיראן היא עניין שעלול להיות מסוכן אם כי הענישה היא לא נוראית. 8 מלקות בגין צריכת אלכוהול בפומבי. בעל שתופס את אשתו מקיימת יחסי מין עם אחר רשאי לפי החוק הזה להרוג גם אותה וגם את הגבר. במקרה של אונס, הוא רשאי להרוג אם הוא רוצה, רק את התוקף. בתחום עבירות הרצח, שופט באיראן רשאי לאפשר למשפחת הקורבן לנהל את ההוצאה להורג. אם העונש מומר לפיצוי כספי מבחינת השופט זה גם בסדר. יש דיון מתמשך באיראן על הסוגיה הזו גם בגלל שגם בגלל שכשיש רצח מחליטים ללכת על הסדר כספי, הערך של נשים הוא מחצית משל גברים, ויש תנועה פמיניסטית ערה באיראן, ויש דיון ער וסוער בנושא. לפי עדויות של ארגונים של זכויות אדם כל העונשים שנזכרים בקוד הפלילי באיראן אכן מיושמים למעט עונש הצליבה שככל הנראה אין עדויות על יישומו. אז אפשר להגיד שמאז המהפכה, אלפי בני אדם באיראן אם לא יותר, עברו עונשים של קטיעה, סקילה, מלקות, ולפעמים הם עוברים גם אותם וגם הוצאה להורג. ב-20 השנים האחרונות כן נראה שיש נטייה להמיר עונשים גופניים בעונשי מאסר, מלבד בדברי כפירה.

1

מה היא מטרת המאמר של אבי? אילו 2 התפתחויות היו?

1

מהם 2 הסוגים של פורמליזם לפי בריאן תמאנה?

1

הקידוד סימן שינוי איכותי, סוג אחר של פורמליזם, ובוודאי הרחבה כמותית של ההליך המשפטי. עלי ס' אבז אפנדי, ביטא במונחים עות'מאניים-אסלאמיים את השינוי שהוכנס עם הקידוד. בספר לימוד על משפט פרוצדורלי הוא טען כי בעוד שבעבר היה זה נוהג של הפרשנות המקורית של משפטנים מוסלמים לטקסטים דתיים שהכתיב שיקול דעת שיפוטי, בצו השיפוטי החדש הפך הסעיף המשפטי למקור השיפוט הבלעדי. לאחר מכן הוא יעץ לשופטים לדבוק בסעיף המובהק ולהימנע מאיקטהאד. העצה של אפנדי הציגה את האידיאולוגיה הפורמליסטית האופיינית לתרבות המשפטית של ניזאמייה. בשני העשורים האחרונים של המאה ה-19 עשה משרד המשפטים מאמץ להכפיף את עבודתו השיפוטית לנוסחאות סטנדרטיות באמצעות קידוד, רגולציה ואכיפה שוטפת וכן באמצעות פיקוח וצעדים משמעתיים. מאמץ זה בא לידי ביטוי הן בפרקטיקות מנהליות שיפוטיות והן בפרקטיקות מנהליות יומיומיות. הרפורמים שאפו ליצור אחדות של תרגול בתחומי הקיסרות באמצעות חלוקת טפסים לדוגמה לכל היחידות השיפוטיות לכל פרקטיקה חדשה ועל ידי קביעת שגרות פדנטיות של רישום ודו"ח. בתחום השיפוט, הוקם מערכת משפט בעלת 3 ערכאות שיוכלו לבחון ערעורים ועתרות. מודל זה נלקח מהצרפתים.

1

איך התפתח הצורך בעורכי דין?

1

עם עליית המשפט הניזאמי קמה ההבנה שיש צורך בעורכי דין לייצוג משפטי הוגן, לעומת המשפט השרעי שהייצוג היה בידי הסוכנים שלרוב היו גם "נוכלים". המטרה של ייצוג עורך דין לא]שר ייעול בהליך המשפטי, ולהבטיח ייצוג הוגן של המתדיינים. תפקיד עורך הדין נלקח בהשראה מאירופאים ונכנס במקביל לגיבוש פורמליזם של שלטון, והיה שונה מהייצוד הטרום מודרני. סוכן לא היה חייב ברישיון משפטי, נחשב למייצג המתדיין על פי הסכם שנחתם ביניהם, ורק היה ייצוג שלו במשפט ולא קידם את האינטרסים של המתדיין- רק סיפק מידע לשופט. לרוב אותם סוכנים היו מקורבים של האליטות וקיבלו זכויות יתר. הסוכן מזכיר את המתרגל המשפטי לפי הרפורמות ברוסיה באותם שנים. גם הארזלהוצ'י- כותב העתירות היה בעל כוח משפטי לפי הגעת עורכי הדין, ובדומה לו קיבל את האישור המשפטי מהתורכים העוסמנים, שכתב את הבקשות ועתירות המשפטיות.

מיין לפי

מהי הגישה של וובר לפורמליזם במזרח התיכון? איך באה לידי ביטוי ההתמקצעות העוסמנית?

1

שאלה #81166

		לפיו רציונליות משפטית- פירושה החלת החוק בהתאם לכללים מופשטים וכלליים. כדי להיחשב "רציונלי", מערכות משפטיות היו צריכים להחיל את הכללים באופן עקבי על כל התיקים המשפטיים. וובר ראה את מערכת המשפט הצרפתית של זמנו כרציונלית יותר מאשר אנגלית בגלל פרויקט הקידוד המשוכלל של הראשון. עבור וובר, פיתוח החוק הרציונלי היה מעל לכל מותנה בהכשרה משפטית: באנגליה הוכשרטו בגילדות, לעומת צרפת שהכשרה משפטית דרשה לימודים באוניברסיטה. לדעת ובר רציונליות משפטית היא בהכרח פורמליזם משפטי- חייב הכשרה משפטית כדי לקיים אותה.
		רישיון היה מותנה בלעבור בהצלחה לימודים בבית ספר משטי ניזאמי, להיות מעל גיל 20 ותיק פלילי נקי. בנוסף לא יכלו לעבוד בעבודות מדינה, ואם היו סוחרים ו בנקאים היו מחויבים להיות בעלי אישור שלא נמצאים במצב של פשיטת רגל. החוק קבע בנוסף את השכר טרחה, ייפוי כוח והיה לשכה לעורכי דין. בנוסף הוקמו בית ספר לערכאות שופטים. הבית ספר למשפט הראשון הוקם בנסיון ב1870 שם לימד את כל הקודים, התקנות, החוקים ועוד, לצורך ייצוג משפטי או להיות שופט למשפט ניזאמי. אך הוא כמו הפקולטה ללימודים משפטיים לא צלחה. לאחר מכן הוקם באיסטנבול תוכנית לימודים משפטית שאמורה לספק את כל המידע המשפטי לעבודה בתחום המשפט הניזאמי. לימודי משפט סטנדרטים: היו בין 3 ל4 שנים, שם לקחו קורסים ללימודים משפטיים שגם כללו את ההלכה האסלאמית. בנוסף למדו את הפרוצדורה של הפורמליזם המשפטי, היו צריכים להתנסות בעבודה בייצוג משפטי. בנוסף למדו את השפה המשפטית. נכללו שם מרצים בכירים בתחום המשפט. אך מהר מאוד הבינו כי שני בתי ספר ללימודי משפט שנמצאים בבירה לא מספיקים ביחס להתפתחות וגדילה של בתי משפט ניזאמים באימפריה. לכן הופק בחינה משפטית שניתן לעבור כדי לקבל רישיון משפטי, גם אם אינך בוגר בית ספר למשפטים. כדי להיבחן הנבחן חייב להיות לפחות בן 25, בנוס, להגיש היסטוריה לימודית ועיסוק לאורך השנים. הבחינה הייתה באורך של שעתיים, והייתה בשפה הטורכית- לכן רק מי שהכיר את השפה יכל להיבחן. המבחן כלל שאלות על התחום המשפטי ויישומו. מי שנכשל יכל להיבחן רק עוד פעם אחת. היה שמירה מוקפדת על המבחנים ונדרש תשלום אגרה. אך עם השנים הוחלט לבטל את הצורך ברישיון משפטי בתחום האזרחי, עקב חוסר דרישה ביכולות משפטיות בייצוג אזרחי וגם בגלל העליה בצורך בייצוג משפטי בתחום האזרחי. למרות החש שירד המשפעות בצורך ברישיון משפטי, עדיין המשיכו להקים בתי ספר ללימודים משפטיים ולקדם בוגרים במקצוע המשפט והמשיכו להיבחן במבחני משפט.
		המעבר מ"ייצוג" ל"סנגור" היה משמעותי. אנשים הצליחו להבין בין שנגורים שהם "סוכנים משפטיים" ו"סוכנים" לא פורמלים. בעקבות החקיקה של ערכאות בית המשפט הניזאמי התעורר הגישה של העדיפות של סנגורים מורשים על פני ייצוג של סוכנים לא מורשים. לטענתם הם פוגעים במערכת המשפט וההליך בו. לכן התעורר ביקורת רבה עם ההחלטה שאין צורך להיות עורך דין מורשה לייצג במשפט בתחום האזרחי. עדיין הייתה תמיכה בפלורליזם משפטי והכנסת הפורמליות גם לבתי המשפט של קבוצות שונות שהיו שייכות לבית המשפט הניזאמי. אך לרוב החזקה בעורך דין דרשה כסף רב ולכן הייתה מתאימה יותר למעמד הגבוה. לכן עדיין הגיעו מתדיינים עם ייצוג אישי אך הצלחתם היתה פחותה. זה בעקבות שסנגורים מוסמכים הכירו בפרוצדורה והצליחו להשתמש בידע שלהם להארכת הליכים. כך השתמשו בידע שלהם לטובת הלקוחות שלהם בעזרת טענות, פרוצדורה ועוד. ההליכים היו ארוכים ומסובכים יותר על ידי עורכי הדין בבתי מששפט מסוג זה. אך בבתי משפט הניזאמים בהם סוכנים לא מורשים הכירו בפורמליות של המשפט כמו עורכי דין מורשים המשפט היה שונה. לדוגמא במקרה בבית המשפט בו הובא תביעה נגד סוחר בשם פאפא נאגד שנצתבע על ידי רשות המכס בגין חוסר תשלום מותאם. פסק הדין קבע כי חייב להחזיר את התשלום ולשלם עבור עורך הדין של התובע. הוא ערער ואישרו את הערעור לגבי תשום המכס שאינו מותאם, אך לא לגבי תשלום שכר הטרחה.
		עורכי דין היו בעלי תפקיד חשוב לתמיכה במתדיינים והייצוג הפורמלי עם ידע בקיע של הסוכנים הפורמלים. אך עלו הרבה כסף ולכן היו בעלי שימוש למי שהיה כסף, אומנם היה שכר טרחה שנקבע באופן חוקי אך לא ידוע עד כמה עבד בפועל. התעריף קבע תשלום עבוד המלצה משפטית של עורכי דין עבוד מספר מילים. בנוסף היו צריכים לשלם עבוד ההליך המשפטי שבדרך כלל התארך. אם המתדיין היה מעוניין לערער על פסק הדין היה צריך לשלם תשלום נוסף לעורך דין, בנוסף על התשלום להגיש בקשה לבית המשפט לערעורים. זה המחיר רק לסנגור, היו תשלומים נוספים להליכים משפטיים בבית המשפט עצמו. דבר זה מציג עלות נטל גדולה לצתביעה בבית המשפט ומערער על הנגישות שלה. ביחד עם זה השכר של אזרחי האימפריה לא היה גבוה במיוחד, גם עובדי מדינה ועובדים בבירה שהיו בעלי עבודות נחשבות קיבלו שכר שמבטיח קיום של משפחה קטנה. לכן היה קושי רב לאנשים לשכור ייצוג משפטי פורמלי. אדם שלא יכל לממן עורך דין היה מגיע למשט ומקבל מוסהר. מהלך של הבאת מוסהר היה סימן לנסות להקל על החוסר שוויון. אך עדיין לרוב המוסהרים עשו את המינימום בייצוג טוב. מה שכן לרוב אנשים שלא היה להם יכולת כלכלית גבוה ולא היו בעלי הון לא היו צריכים בדרך כלל להגיע למצב של משפט אזרחי. אכן המערכת המשפטית החדשה איפשרה מקום גם למעמד הביניים, אך לרוב אותו מעמד נזהר בהגשת ערעורים והליכי משפט על מנת לא להפסיד כסף. לכן לרוב החליטו מתדיינים לקחת משפט אזרחי לבית משפט שרעי שבאופן מסוים למרות הדרישה שלא יעסוק בתחום האזרחי, עשו זאת. כך המדיינים יכלו להבטיח לעצמם הליך פשוט יותר. גם במשפט הפלילי ניתן למתדיינים שלא הצליחו להשיג ייצוג עורך דין, עורך דין מטעם בית המשפט. והיו מקרים שנאשמים היו צריכים לייצג את עצמם.

מיין לפי

		מאז 1858 ועד 1917 נוספים לקוד הזה כל מיני תיקונים לפי צרכים ונסיבות. למשל, יש תוספת שמחזקת את העצמאות של בתי המשפט – נאסר על מושלים להתקרב להליכים, להתערב בהם
		מערכת שלמה שאחראית על המשפט הפלילי – בכל מקום יש תובע כללי ויש לו עוזרים, הם מנהלים את ההליך הפלילי, יש שופטים – משהו שנקרא שופט חוקר, זה שופט שאחראי על כל תהליך החקירה עד שזה מגיע לביהמ״ש. עונש מוות בגין רצח בוטל, ומומר לעונשים שונים אחרים
		יש רעיון שענישה היא לא רק אקט של נקמה אלא גם אקט של תהליך שיקומי. ענישה כשלב לקראת שילובו מחדש של האסיר בחברה. היום כליאה תמיד קשורה במטרה של שיקום. כל מי שנכנס לבית הסוהר, ברמת האידיאל, המטרה היא להחזיר אותו חזרה לחברה כגורם חיובי, ותהליך השיקום אמור להתחיל מהרגע שהאדם נכנס לכלא.
		לא משנה מה חומרת העבירה תמיד יש שם אלמנט של שיקום וגם העוסמאנים מאמצים את הרעיון החדש הזה. בתחילת המאה ה-20 זה מקבל דחיפה ואח״כ בתחילת שנות ה-1920 האימפריה מתפרקת. השיח על שיקום אסירים כחלק מהכליאה הוא שיח עירני כבר במאה ה-19 וביתר שאת ברבע הראשון של המאה ה-20. למה? כי ענישה בכל העולם היא עוד אינדיקציה חשובה למידת נאורותה של החברה.

		הצגת הופעת המקצוע המשפטי העוסמאני
		1. התפתחות תרבות משפטי פורמליסטית- הרחבת ההליך המשפטי. תפקידים בבית המשפט היו מחויבים להיות עם ניסיון ורישיון משפטי, והיה חייב ייעוץ משפטי תחום האזרחי והפלילי.
		2. הרפורמות הביאו איתן את החיוב לרישיון משפטי- רישיון זה היה מוענק על ידי המדינה לסמן כשירות משפטית. הציגו הבחנה הין ה"זוכנים" המשפטיים שהיו לפני- ללא רישיון משפטי לבין עורכי דין למשפט מקצועיים.
		להראות כיצד הפורמליזם ופרוצדורה השפיעו על התפקידים המשפטיים העוסמנים והמשתמשים בבית המשפט. אך בפועל אין אנו יודעים בדיוק האן הצליח המאמץ של הרפורמות לשנות את הפורמליות של בית המשפט, אין הרבה מסמכים ופרוטוקולים נגישים להיסטוריוניים.

Discuss, Learn and be Happy דיון בשאלות

שאלה #81157

שאלה #81158

שאלה #81159

שאלה #81160

שאלה #81161

מה היא מטרת המאמר של אבי? אילו 2 התפתחויות היו?

שאלה #81162

מהם 2 הסוגים של פורמליזם לפי בריאן תמאנה?

שאלה #81163

שאלה #81164

איך התפתח הצורך בעורכי דין?

שאלה #81165

מהי הגישה של וובר לפורמליזם במזרח התיכון? איך באה לידי ביטוי ההתמקצעות העוסמנית?

שאלה #81166

		במחצית השנייה של המאה ה-20 אפשר לראות שיש אימוץ של עקרונות מסוימים של המשפט השרעי בתחום הפלילי בכמה מדינות אסלאמיות. המהלך הזה לא נתקל במדינות האלה בהתנגדות גדולה כי הוא משווק כמעשה של צדק חברתי שעושה חסד עם האנשים הפשוטים. ככזה שממגר פשע וניקוי החברה מבחינה מוסרית, מה שיגן על האנשים הפשוטים והוא מוצג כאלטרנטיבה לחוליים של מערכת המשפט המודרנית שהם סחבת, עומס, חוסר תקצוב, יתרון מובנה לבעלי הון, אז כל זה הוצג כמחלות של המשפט המודרני, ובאמצעות אימוץ של עקרונות אסלאמיים במשפט הפלילי המדינה לכאורה מציגה מערכת הרבה יותר צודקת – כי היא יעילה יותר, המשפט השרעי הוא פשוט ולכן ההליכים הם יותר מהירים, ובגדול זה עונה על הצורך של החברה להיות פשוטה ונאמנה יותר לעקרונות הבסיסיים של צדק
		נכון
		לא נכון

		סתירה בין הקודים הפליליים הנוכחיים במזה״ת שמאמצים א המשפט האסלאמי לבין אמנות בינ״ל של זכויות אדם. יש כאלה שטוענים שהסתירה הזו היא אינהרנטית. נוסעת מהפער שבין האסלאם ובין שיטת המשטר הדמוקרטית
		. כשאנחנו חושבים על זכויות אדם, צריך לזכור שהאוניברסליזציה של זכויות האדם, היא תופעה חדשה בכל העולם, גם באירופה, וצריך לזכור שמרבית אוכלוסיית העולם לא חיה במסגרות דמוקרטיות ליברליות. אז בחלקים גדולים של העולם שלא קשורים לאסלאם, גם שם זכויות אדם זה לא ברירת המחדל
		השאלה היא אם אפשר להציג מערכת של משפט פלילי אסלאמי שתעלה בקנה אחד עם עקרונות הדמוקרטיה הליברלית היא לא שאלה להיסטוריונים היא שאלה היפותטית. להיסטוריונים אין כלים לענות עליה, אבל מה שכן אפשר להגיד כאמירה כללית, כשורה תחתונה, זה שהעיקרון המכונן במערכות משפט שמקובלות בחברות דמוקרטיות ליברליות זה אותו עקרון שנוסח לראשונה בידי תנועת הנאורות באירופה במאות ה-17-18: הקביעה לפיה החוק הוא מעשה ידי אדם, והוא כולו תוצר של התבונה האנושית. הוא לא ביטוי של רצון אלוהי, וזאת הקביעה שמגדירה משפט פלילי במדינות דמוקרטיות.

		פורמליזם רעיוני- נשען על האמונה שהחוק הוא גוף קוהרנטי ומשולב של כללים ומושגים. במערכת המשפט המקובלת, מצופה מהשופט לגלות ולגבש עקרונות אלה עם יצאו מבתי המשפט וליישם אותם באופן שיטתי. במערכת המשפט היבשתית, המשימה שעמדה בפני השופט הייתה פשוטה יותר, שכן העקרונות המשפטיים כבר היו זמינים ביד בצורה של קודים משפטיים מקיפים.
		פורמליזם שלטון- על פי תמאנה, הוא הרעיון שהתשובה השיפוטית "הנכונה" לכל מקרה שפונה על ידי בית משפט מותנית ביישום מכני של החוק, הנחשב לגוף עקבי של עקרונות משפטיים. פורמליזם שלטון באימפריה העות'מאנית התגבש בשנות השמונים כחלק מהאיחוד הסופי של מערכת בתי המשפט של ניזאמיה, שהוצג שני עשורים קודם לכן. השנים שנוות 1864 עד 1879 עשויות להיות מזוהות כשלב "ריצת המבחן" של מערכת ניזאמייה, ואילו הרפורמות של 1879 סימנו את השלב האחרון בהתפתחותה. רפורמות אלה הסדירו את חלוקת העבודה בין בתי המשפט השונים, ציינו את תפקידיהם, הגדירו את ההיררכיה השיפוטית-מנהלית והוליכו לתפקידים החדשים של התביעה הציבורית והפיקוח השיפוטי.

חוק ומשפט במזרח

Discuss, Learn and be Happy דיון בשאלות

מה היא מטרת המאמר של אבי? אילו 2 התפתחויות היו?

מהם 2 הסוגים של פורמליזם לפי בריאן תמאנה?

איך התפתח הצורך בעורכי דין?

מהי הגישה של וובר לפורמליזם במזרח התיכון? איך באה לידי ביטוי ההתמקצעות העוסמנית?

בקשה לשינוי התשובה / תיקון שאלה gavel

בקשה למחיקת השאלהmood_bad

בקשה לשינוי התשובה / תיקון שאלה

בקשה למחיקת השאלה